Luna Ilidium

עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שבכיתי.

ישבתי בסלון וליטפתי את לגרטה, כי הרגשתי שעבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שהקדשתי לה קצת זמן רק לשנינו, בלי לנסות לראות משהו בטלויזיה תוך כדי או לקרוא משהו בטלפון. עשר דקות, רק אני והיא.

בזמן שאני מלטף אותה והיא מגרגרת אני מבחין בסימני הזמן על הפרצוף שלה, על הפרווה שלה, ומבין שהיא אוטוטו כבר בת שבע, שזה די הרבה לחתולה (לפחות חתולת רחוב, בתקווה שלגרטה תגיע לגיל 20 ועוד הרבה טפו טפו טפו)

והבנתי שמאז סולוויג משהו בי נשבר, והמוות של בעלי חיים מסביבי מרגיש כל כך הרבה יותר קרוב וממשי ממה שפעם הרגשתי.

אז אני יושב וחושב את המחשבות האפלות האלה על מוות וכאב, וכאילו בתגובה אני שומע הדי רעמים במרחק, מתקרבים לאיטם, ואז גשם מתחיל לרדת ולגרטה "תופסת מחסה" כי היא כן הייתה חתולת רחוב במשך כמה חודשים לפני שאספנו אותה וכנראה טבועה בה התגובה לרעש של גשם - צריך ללכת להתחבא, אפילו שהיא נמצאת מתחת לגג... ואני פשוט מתחיל לדמוע בלי שום הסבר, כנראה עם התגברות קול הגשם התגברו גם התחושות בלב שלי.

אולי כדאי באמת שאני אתחיל ללכת לפסיכולוג בקרוב, אעשה כמה סשנים לפחות כדי שאולי אני אצליח להתחיל לפתור כמה דברים יחסית דחופים שמעיקים על הלב שלי יותר מהשאר.

בפוסט הקודם מלפני שבוע ויום כתבתי שיש כמה דברים שאני לא מרגיש בנוח לכתוב עליהם באותו רגע.

עכשיו, כשהדברים סגורים ובטוחים, אני מרגיש חופשי לכתוב: התקבלתי למשרת תכנות במקום חדש, עם המון יתרונות משמעותיים על פני המקום שבו אני נמצא כרגע.

נתחיל מסיכום קצר (עד כמה שאפשר?) של מה שהיה לי כאן עד עכשיו.

לפני חמישה חודשים בדיוק (ב-10.10.2021) התחלתי לעבוד בבית תוכנה קטן בהרצליה בתור מפתח אפליקציות אנדרואיד. בשביל המשרה הזאת עזבתי את התחום הקודם שלי, עם 7 שנות ניסיון, אחלה משכורת (פי 3 ממה שאני עושה היום) והמון שנאה למקצוע, שנאה עצמית ודיכאון. את העבודה עצמה בתור מתכנת אני מאוד אוהב, אבל היו הרבה מאוד רגעים של ירידות, בעיקר בגלל היחס של המנהלת במקום הזה אליי. בלי שהיה לי שום ניסיון או ידע מוקדם חוץ מקורס מאוד בסיסי שעברתי בהאקריו, על היום הראשון שלי במקום הזה הכניסו אותי בתור מפתח יחיד לפרויקט מאוד מסובך שאף אחד כאן לא רצה להתעסק איתו, גם חבר׳ה עם שנתיים ניסיון. מן הסתם לא באמת הבנתי מה אני עושה, גם כשעשיתי דברים לא היה איזה איפיון מסודר או משימות שהייתי צריך לעשות, לא הייתה לי שום דרך לדעת שההתקדמות שלי בכלל לשביעות רצון של מישהו. כביכול היה לי ״ראש צוות״ שהוא בכלל לא מפתח אנדרואיד והוא לא היה מנהל אותי בשום צורה, וגם כשביקשתי ממנו עזרה הרגשתי שאני מקבל טובה ענקית וזה לא שהוא פשוט עושה את העבודה שלו.

אז לא הצלחתי להסתדר בכלל, ואחרי חודש בעבודה מצאתי את עצמי בשימוע לפני פיטורין, כי המנהלת חשבה שאני לא מתאים על בסיס מה שקרה עד אותה נקודה. לא מיותר בכלל לציין שהיא על הדרך גם צעקה עליי בכמה הזדמנויות, למשל כשלא באמת ידעתי מה להגיד כששאלו אותי כמה זמן יקח לי לפתח משהו (מזכיר לכם, מדובר בבנאדם עם שבועיים ניסיון ב-ת-ח-ו-ם) או כשלא ידעתי לענות על למה דברים קורים או לא קורים. הייתי מגיע לעבודה בתחושת חשש ופחד, שבכל רגע עלולים לפטר אותי כי התעטשתי חזק מידי או משהו. באמת הרגשתי לא רצוי.

בשימוע הצגתי את הצד שלי בנושא, אמרתי שלא קיבלתי הזדמנות אמיתית והוגנת ואכן לא פיטרו אותי, שייכו אותי לפרויקט חדש ששם אשכרה הצלחתי לעשות דברים. אחרי סה״כ 3 חודשים במקום הזה העבירו אותי למשרת מיקור חוץ אצל לקוח, חברה שיושבת בהוד השרון, הצוות שלהם הוא צוות רציני ומסודר שעובד על אפליקציית סטרימיניג של חברה מוכרת.

שם הספקתי ללמוד המון ולראות איך זה להיות חלק מצוות אמיתי ומתפקד שמפתח אפליקציה מפלצתית, אבל הם לא היו מרוצים ממני, כנראה כי ציפו לקבל מישהו הרבה יותר מנוסה ממני וקיבלו… טוב, אותי. ממה שהבנתי זה כנראה איך שהמנהלת הזאת הציגה אותי ללקוח, כנראה מכרה אותי בתור משהו שונה ממה שאני באמת… שזה ממש תענוג. אז אחרי חודש החזירו אותי בחזרה להרצליה, עם הזנב בין הרגליים, וחזרתי לפרויקט הקודם שהיה לי, שבו הצלחתי להתקדם. במקביל, בכל הזמן הזה המשכתי לחפש מקומות אחרים שבהם אני אקבל הזדמנות להיות חלק מצוות שאמנם מבין שיש לי פוטנציאל, אבל צריך לתת לי את ההזדמנות האמיתית להתפתח לפני שאני אביא ערך בחזרה.

את כל החפירה הזאת כתבתי כהקדמה לחדשות שרציתי לעדכן: בדיוק היום חתמתי חוזה במקום כזה, חברה עם צוות גדול של מפתחי אנדרואיד מנוסים שמגייסים כמה ג׳וניורים, שמבינים שאני בשלב של להתפתח וללמוד ומוכנים להשקיע בי. המשכורת פי 2 יותר גדולה ממה שאני מרוויח כרגע, והמשרדים עצמם נמצאים 20 דק׳ נסיעה (עם פקקים! בשעות העומס!!) מהבית שלי. מטורף מבחינתי. ועוד משהו קטן - כבר בחוזה כתוב שאחרי שנה בחברה הזאת אני מקבל *עוד* העלאה לכמעט פי 3 ממה שאני מרוויח כרגע (פאאאאאאאאק) ואני מניח שגם זה יהיה נתון למשא ומתן.

חסרון אחד שאני יכול לחשוב עליו ברגע זה (בלי ממש לדעת עוד משהו על המקום ובלי לעבוד שם יום אחד) הוא שצוות האנדרואיד מפתח את האפליקציות על Windows ולא Mac. אני מאוד מקווה שאני לא ארגיש את ההבדל עד כדי כך, התרגלתי כבר לזרימה של הכל במק, אני מקווה שזה לא ישתנה.

אז, אחרי 5 חודשים בתחום אני אחזור להרוויח כמה שהרווחתי כשעבדתי בעבודה הקודמת-קודמת שלי, ההיא שהייתה בתל אביב, בתחום הקודם, כשאני הייתי עם 5 שנות ניסיון. שזה מדהים רצח.

מעבר לזה אני ממש מוכן ללמוד מלא בצוות שאשכרה יתן לי את ההזדמנות ללמוד ולא יעניש אותי על זה שאני עדיין לא שם ולא נותן עבודה כמו אנשים עם שנה-שנתיים ניסיון. אני ממש מוכן להצליח להצטיין במקום הזה ולהישאר שם אפילו כמה שנים טובות.

אגב, מן הסתם הודעתי למנהלת שלי, היא לקחה את זה יחסית טוב בהשוואה לחבר׳ה אחרים שהתפטרו לא מזמן (שאיתם הבנתי שהיא הגיעה לצעקות וצרחות של ממש) והיא מן הסתם התאכזבה, אבל יש לי הרגשה שהיא לא ממש אהבה אותי ולא ממש רצתה שאני אעבוד תחתיה בכל מקרה, אז אני מאמין שהיא לא רואה אותי בתור אבידה גדולה יותר מידי. נקווה שלא יהיה איזה פיצוץ בימים הקרובים או משהו. אני אשמח לסגור את הפרק הזה בצורה חיובית, להביא לה בקבוק יין טוב ולאחל לכל החבר׳ה פה שיגיעו למקומות טובים באמת - בתקווה שזה אומר שהמקום הזה בעצמו ישתפר.

אז שוב אני מסיים את הפוסט בתקווה שהעדכונים הבאים שלי יהיו חיוביים ומכאן זאת רק עלייה. הפעם לשם שינוי העדכון באמת מאוד משמח. מקווה שישאר ככה.

אז עברו שבועיים וחצי מאז הפוסט האחרון שלי בנושא העבודה כמתכנת חדש.

בלי קשר לזה - אני חיובי לקורונה, יאי. שנתיים הצלחתי להתחמק מהחרא הזה ובסוף או בגלל חבר לעבודה שהיה מאומת או בגלל חתונה של חברים קרובים שהלכתי אליה תפסתי את הוירוס המעאפן הזה. אז ביום ראשון בערב התחלתי להרגיש לא משהו, ביום שני בבוקר חום ובדיקה ביתית חיובית ואז בדיקת PCR חיובית. אז כן, תענוג. אמנם כבר אין לי חום, אבל אני חלש, משתעל, כל הזמן מסוחרר, לא מצליח להתרכז עד הסוף בדברים... לא כיף. לא כיף בכלל. לא זוכר מתי הייתי אי פעם חולה ככה ולכל כך הרבה זמן. אני בחור יחסית צעיר, די בריא, לא ממש רגיל להיות במצב כזה לאורך זמן. מגיפה בהחלט.

תודה לסינים.

בכל מקרה, לגבי העבודה - יש הרבה דרמה בפרויקט שבו אני נמצא כרגע, שהוא פרויקט שלמעשה התחלתי שלב מסוים שלו לפני כמה חודשים (דיברתי על זה בפוסט שכתבתי פה) שעכשיו עבר לשלב יותר מתקדם ומסובך. באמת, המון דרמה, אני לא מגזים. מאוד מוזר שצריכה להיות כל כך הרבה דרמה בדברים האלה, ופשוט חבל לי שהדברים מגיעים למצב הזה. אני מאוד מקווה שאני מצליח לתת ערך, אבל אני מרגיש שמשווים אותי למישהו עם הרבה הרבה יותר ניסיון ממני שעזב את הפרויקט (מעל שנתיים ניסיון, כן?) ואני מפחד שזה ישפיע על העתיד שלי במקום העבודה הזה.

יש עוד כל מיני דברים שאני מעדיף לא לכתוב עליהם כרגע, מקווה שאוכל בעתיד הקרוב מאוד.

אני לא אוהב את התחושה הזאת של חוסר ודאות, שונא את זה בטירוף. אני באמת רוצה מקום עבודה שבו אני ארגיש בטוח ורצוי ובבית. אני מרגיש שהחשש וחוסר הידיעה מה קורה איתי הם חלק מאוד גדול מהביצועים הלא טובים שלי, ביחד עם העובדה שעד עכשיו לא קיבלתי את הליווי ותשומת הלב שאני מרגיש שאני צריך בשביל לפרוח במקצוע הזה. זאת אומרת, יכול להיות שיש אנשים שנכנסים לתחום הזה וישר מצליחים להסתדר ולעבוד rogue (נקרא לזה ככה), בצורה לא מסודרת, בלי שיעשו להם ביקורת על העבודה והקוד ובלי להיות חלק מצוות מפתחים. אבל להבנתי וממה שאני רואה בפועל בשאר העולם הזה, זה ממש לא עובד ככה, והעובדה שבמקום שבו אני נמצא כרגע זה פשוט לא קורה ונותנים לך להתחרבן עם הטעויות של עצמך ולאמץ דפוסי עבודה לא נכונים חורה לי מ-א-ו-ד. מה שהכי רע הוא שזה כנראה אומר שהרמה שלי בהשוואה למישהו אחר עם אותו "ניסיון" כנראה נמוכה יותר משמעותית.

אני רואה שאני ממשיך לחתום את הפוסטים האלה בתקווה שבהמשך יהיה יותר טוב ושאני אוכל סוף סוף לעדכן דברים חיוביים...

כשהתפטרתי ממקום העבודה בתחום הקודם ידעתי שאני נכנס לתקופה מאוד לא קלה, משהו כמו חצי שנה של חרא, עברו כבר 5 חודשים מאז ונראה שהדברים משתפרים הרבה יותר לאט משחשבתי ואני מאוד מקווה שדברים ישתנו בהקדם האפשרי.