אישה אפופה בערפל [+]
איש מעט טיפש [-]
וכלב משוטט שעבר שם בטעות [*]
+"שלומות"
-"שלום, שלום"
+"רואה אני שאינך חש בטוב. מדוע נפלו פניך?"
-"תעזבי אותי בשקט בבקשה. אני פגוע ועצוב ומרגיש כאילו תקעו בי סכין. בבקשה תעזבי אותי."
+"סכינים התקועות בנפש האדם אינן דבר שמוטב לזנוח. אם תחלוק עימי, אולי הן יחליקו בעדינות החוצה."
-"שמעי, את נראית כמו אישה יפה ושמחה. אין טעם לערב אותך בדברים שיוכלו להעציב אותך גם כן.
לכי, תמצאי לך איזה גבר שיסחף אותך מהרגליים. אני אשב לי כאן ו... אשתוק."
*מתיישב ליד האיש, ומכשכש בזנבו בהנאה בזמן שהאיש מלטף אותו מבלי משים.
+שותקת ומתיישבת לצד האיש.
-נאנח. "אני רואה שאת לא מוותרת. מי את בכלל?"
+"אני? אני אף אחת. יציר הדימיון שלך, שיעלם ברגע שיפתור את בעייתך."
-"באמת?"
+"אני מניחה שתיאלץ לגלות זאת לבד. אז, איש זר ויקר, מה על ליבך?"
-"האמת היא, גבירתי, שאני לא ממש מדבר עם אנשים שאני פוגש ברחוב.. בייחוד לא פורש בפניהם את סיפור חיי."
+"שמע, אין טעם להתנגד לכך. אינני מתכוונת לחזור שוב לחייך, וזוהי הבטחה - לטוב ולרע שבדבר.
קדימה, נצל את ההזדמנות שלך לשוחח עימי ולפרוק את שעל ליבך. האמן לי, ייטב לך."
-"בסדר, בסדר. אז זהו.." נאנח שוב "יש.. נערה אחת"
+"אוהו. תמיד ישנה נערה אחת."
*מרים את ראשו במין התעניינות, כאילו הוא שותף פעיל בשיחה.
-ממשיך כאילו לא אמרה דבר "ואני אוהב אותה. זאת אומרת, אני חושב שאני אוהב אותה,
אבל אני לא יודע. את מבינה, אף פעם לא הייתי מאוהב לפני כן ואני לא יודע איך זה מרגיש..
אחרי הכל, אני לא בחור כזה, שמרגיש דברים."
+"למה כוונתך? אצל כל יצור אנושי קיימים רגשות. זהו טבע האדם."
-"כן, כן, אבל.. את מבינה, מעולם לא הרגשתי את הדברים הגדולים האלו, שהסופרים הגדולים תמיד מדברים עליהם,
ותמיד מתעסקים בהם בסרטים ובסדרות טלויזיה. מעולם לא אהבתי אף אחת, אפילו לא חיבבתי. יש לי מאגר - אם את מעדיפה לקרוא לזה ככה - מאוד מצומצם של בנות שאני מכיר, ולאף אחת מהן מעולם לא הרגשתי משהו מיוחד."
+"מלבדה."
-"כן, בדיוק. מלבדה."
+"אני מבינה. ניסית לדבר איתה על זה? להסביר לה את המצב?"
-"לא.. אני לא יודע. לא ניסיתי להתקרב אליה יותר מידי. אני פחדתי לאבד אותה ואת הראש שלי."
+"אין טעם לפחד, יקירי. הדבר הגרוע ביותר שיוכל להתרחש הוא, שהיא לא תבין. האמן לי, זה לא נורא. אחרות יבואו."
-"מאיפה הביטחון הזה? אמרת שאת יציר הדימיון שלי, והדימיון שלי לא כל-כך פורה."
+"תתפלא לגלות כמה דלתות סמויות קיימות בבן אדם. צריך רק למצוא את המפתח לכל אחת מהן."
-"אז אם ככה, אני לא צריך לספר לך מה קרה, כי את כבר יודעת!"
+"זה לא יעבוד בצורה הזאת. אתה צריך לפרוק, לדבר. אם יש לך בעיה לדבר איתי, דבר עם חבר טוב שלך."
-"אהא, זו בעיה."
+"ולמה זה?"
-"כי חבר "טוב" שלי הוא זה שתקע את הסכין."
+"זה מצב בעייתי מעט יותר. מה קרה עם החבר ההוא?"
-"הוא גילה לה."
+"ואני מניחה שאתה לא ממש ביקשת ממנו."
-"עשר נקודות."
+"ואיך היא הגיבה?"
-"התרחקה ממני אפילו יותר."
+"לא נעים."
-"בכלל לא."
שתיקה מביכה
-"אז באת לעזור לי, לא?"
+"אכן, באתי לעזור. תן לי מעט זמן לחשוב."
-"קחי את כל הזמן שבעולם. אני לא מתכוון לזוז מפה בשעות הקרובות.."
+"אני מניחה שאתה מנפח את הדברים ומבין אותם פשוט אחרת. חשבת על האפשרות שגם היא נבוכה ולא יודעת מה להגיד?"
-"לא, כי.."
+"כי...?"
-"כי היא בטח לא רוצה אותי!"
+"אתה רואה, אנחנו שוב מסתובבים סביב אותה בעיה בדיוק. אתה, יקירי, פשוט מאוד בעל ביטחון עצמי נמוך.
לך אליה, דבר איתה, ספר את שעל ליבך. אני משוכנעת שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, בסופו של דבר."
-"גם אם זה אומר שלא נהיה ביחד?"
+"אם זו האפשרות הטובה ביותר, אני מניחה שכן."
-"זה לא מעודד במיוחד.."
+"סה לה וי. ועכשיו, אני מקווה שהכנסתי בך מעט רוח לחימה. לך ומצא את הנערה ההיא, דבר איתה.
בנוסף, סדר את העניינים עם חברך. בטוחתני כי לא הייתה כוונתו לפגוע בך, כי אם לעזור."
-"לא ידעתי שאני יודע צרפתית.."
+"אמרתי לך, צריך רק למצוא את המפתח..." קורצת, והולכת.
-מסתכל בה הולכת ואז מסתכל על הכלב.
*מסתכל באיש, עיניו כמעט אנושיות והוא מכשכש שוב בזנבו. אחר קם, תופס במעילו של האיש,
ומתחיל למשוך בכיוון ביתה של הנערה.
-"מה.. היי.. עזוב אותי!"
*עוזב את המעיל, ורוכן קדימה בתנועה שאומרת "נו, קדימה!" ולאחר מכן, הולך משם גם הוא.
-"אבל רגע, מה..." מחפש את האישה במבטו, ולא רואה אותה בשום מקום. "זה היה פתאומי.. נו, טוב. סה לה וי!"
טיפשי, עם שמץ קל של אכזריות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף