זה כל מה שאני יכול להגיד.
חרא.
היא לא ממש שמה עליי.
אין לי נושאי שיחה איתה.
בכל פעם שאני מתחיל איתה שיחה, היא הולכת לאנשהו.
אני משתגע.
כנראה שאני מאוהב. אף-פעם לא חשתי ככה כלפי מישהי.
אני לא יכול שלא להשתגע מתחושת הפיספוס, בכל פעם שהיא מתרחקת ממני.
אולי אני לא מספיק טוב בשבילה?
"קפטן נֶד ווַטָאבֵּר, נעים להכיר" האיש הושיט את ידו לעברי.
"דֶן דוֹטֵר" אמרתי ולחצתי את ידו. "שמע, אני מכיר עוד איש שאולי יוכל לעזור לנו בצוות."
אמרתי לנד. "אני מקשיב..." הוא אמר.
"אבל... יש לו בעיה קטנה עם מים" אמרתי, וזיק של חיוך על פניי.
נכנסנו, אני ונד, לפאב קטן בעיירת-הדייגים דְיוּקְסְווִיל בשם "הסרטן המרקד", שהסריח מדגים, שתן ואלכוהול.
הרצפה הייתה מכוסה בטינופת, שיכר ואנשים מתגלגלים ומתקוטטים, ידיהם אוחזות במשקאותיהם.
הלכתי בביטחון בפאב, עובר מעל אנשים שנחו בחוסר הכרה על הרצפה. הקפטן השתהה מעט מאחוריי, ולאחר שהפנתי אליו את ראשי ראיתי כי השיג לעצמו חצי ספל שיכר, תרתי משמע, ממקום לא ידוע.
הגעתי אל הבר, שם מצאתי את האיש עליו דיברתי עם נד.
"שמו הוא אוֹתַ'ר הַמָקְבֵן, והוא ידוע בעיירה בתור יורד-ים וותיק ומנוסה, שפגש כמה מפלצות ויצא מזה בשלום." אמרתי לנד.
נד הנהן, פניו רציניות והבעת כבוד נראתה על פניו. לאחר מכן הוא הסתכל עליי, וראה את חיוכי הרחב.
"א-הא. אני מבין. ולשם-מה הוא יועיל לנו?" הוא שאל, בנימה מבודחת-משהו.
"אוהו, הוא מלח מעולה, מנוסה שלא ראה כל פחד מעודו!" אמרתי, ושנינו התקרבנו לעבר אות'ר.
הנחתי את ידי על כתפו, ואמרתי "אות'ר, ספר לקפטן נד שכאן על הפעם ההיא שפגשת את אשת-המצולות הנוראה!"
אמרתי, וקרצתי לעבר נד. התקרבתי לנד, ואמרתי בשקט "תקשיב, האיש הזה הוא דיפלומט מלידה. האיש שקרן מעולה, ויכול להוציא אותנו מכל צרה שהיא. הבעיה היחידה היא שהוא לא סובל את הים הפתוח
כלל-וכלל." נד לא התרשם כל-כך, ולחש "נראה אותו".
"אז, ידידי אות'ר" הוא פנה לעברו "מה לגבי הפעם ההיא?"
אות'ר מיד פתח בסיפורו המדהים, מלא התארים והמילים הגבוהות, ותיאר את ההפלגה, את המפלצת, את המהלך שבעזרתו הורידה לתהום. כמעט והיה אפשר לראות את המאורע למולנו.
"וואו!" פלט נד קריאת התפעלות. "התקבלת!" הוא אמר, בפנים מאושרות.
"הייתי צריך אחד כמוהו." הוא לחש באוזני. "לאן התקבלתי?" שאל אות'ר.
פתחתי את פי כדי להסביר, אבל נד הקדים אותי בהרבה. "אני הוא קפטן נד ווטאבר, מפקד הספינה
"ללא-חת", ואני מחפש אחר אנשים מוכשרים כמוך שיצטרפו לצוות, בחיפושנו אחר האוצר" – הוא שלף את המפה – "של הרוזן דֵה מַיָאמְזִי!". אות'ר חטף את המפה מידו, פתח אותה והחל לעיין מעט. "בסדר גמור..." הוא אמר. "אבל דע-לך שאני רוצה חדר משל-עצמי, חסר חלונות. ואני רוצה לדבר עם הטבח."
נד הסתכל עליו, ואז הסתכל עליי. הנהנתי. "טוב... אני מנחש שזה בסדר. אלא אם אתה מנסה להרעיל אותי, כמובן!" הוא הוסיף בנימה מבודחת-משהו, וחייך.
"טוב, זזים?" הוא שאל בהתלהבות, וחיכך את כפות ידיו. "איי, קפטן!" אמרתי, והסתכלתי על אות'ר. ידידי הוותיק נראה כמתחרט, אך מיד אמר "איי!", ושנינו מיהרנו בעקבות קפטן נד לעבר היציאה מהפאב.
לעבר הנמל.
לעבר ההרפתקאות הכי מטורפות ונהדרות שעברתי בחיי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ג'וזף