הדרך אל עצמי

בעקבות מותו של אריק אינשטיין החלטתי לשבת ולכתוב שיר חדש. 

השיר אינו קשור כהוא זה ליוצר אך האמירה היא כי אומנים מתים אך אומנויות חיי נצח להם 

אני מעודדת כל אחד ואחד מאיתנו ליצור.

"ולא פעם הייתי נוגעת בך בידי

ואולי לא הייתי שומעת סיפור אמיתי

מי עזב? מי שיקר? האם היינו ביחד?

מה השקר אותו חלמתי לקחת?

ואולי זה היה כבר מזמן ושכחת אותי

לא היית שיכור כשנישקת את דלת ביתי?

מי אתה? מי אני? מי אנחנו ביחד?

ואת איזה אנחנו חלמתי לקחת?

חולצה אפורה עם פסים, זיכרון מתעתע 

עיניים גדולות וזיפים, דיוקן משעשע

מחשבות מטיילות, כמו קמע שחור 

כמו אדם שטובע והשקט בועט בו 

איזה שקט יכולתי אני כבר לתת לו?

כשהיית רחוק לא השיגה ידך את ידי

כשהיית קרוב הבל פיך הבריח אותי

מי שבוי בשקרים וסורג ובריח

והאם עוד נשאר כאן עוד מה להוכיח?

ולא פעם הרצף נקטע כשביקרת אותי

ואולי מעולם לא היית בדיה והכל אמיתי

מי אתה? מי אני? מה? נגמר הביחד?

ומה האמת שבחרתי לקחת?"