יסודות אומנותיים
הרוק מבוסס על סולמות הבלוז (הסולמות הפנטטוניים), בהם מונמכים הצלילים השלישי והשביעי (ולעתים גם החמישי) בחצי טון. במקור, הרוק היווה שילוב בין מוזיקה אמריקאית עממית (קנטרי) למוזיקה כושית קצבית (בלוז); אך עם השנים הרוק התפצל לאין ספור כיוונים שונים ומשונים, שהתרחקו מסגנונות אלה מרחק רב, והושפעו גם מסגנונות אחרים לגמרי כמו מוזיקה קלאסית, פופ, ובשנים האחרונות אפילו היפ-הופ. זאת, מכיוון שלמעשה כל להקה שמשתמשת ב"שילוש הכלים המקודש" של הרוק (שמשמש גם בבלוז) - בס, תופים וגיטרה חשמלית - יכולה להגדיר את עצמה כלהקת רוק; והאפשרויות הטמונות בשלוב המופלא של שלושת הכלים הללו הן בלתי מוגבלות. לכן, בנקל אפשר למצוא רוק שקט ורוק רועש, רוק מהיר ורוק איטי רוק שמח ורוק עצוב, רוק קולי ורוק כלי, שירי רוק קלילים ונחמדים ולעומתם מנגינות רוק כבדות ועמוקות. סגנון הרוק הוא כ"כ מגוון, שלמעשה, הוא לא סגנון אחד אלא קבוצה ענקית של סגנונות.
[
הפקה ומסחור
בתחילה היו המפיקים האנשים העיקריים בביסוס הרוק ואילו הזמרים היו מגוייסים לאולפן רק לצורכי הקלטות. אחד הראשונים שהקליטו בארה"ב היה פיל ספקטור, שלקח תחת חסותו להקות שהתפרסמו מאוחר יותר, כמו 'הרונטס', השירלס והאחים הצדקניים. מאוחר יותר צצו להקות שביצעו חומרים שכתבו למענם יוצרים מוזיקליים, אך היו גם כאלו שכתבו לעצמם, כמו ניל סדקה וקרול קינג.
המעצב המשפיע (והגורם העויין, עם זאת החיוני) הינו האלמנט המסחרי. בשיטת הייצור ההמוני - אשר הייתה שיטת ההפצה היחידה עד לעידן השיעתוק הטכני (בו היצירה משוכפלת הכמויות אדירות ללא שליטה מרכזית וללא פגיעה באיכות) - חברות התקליטים, השולטות בצד הפיננסי וכופות משטר דיקטטורי גם על הסאונד עצמו, מכתיבות חדשנות המותאמת לזרמי האופנה. לייבלים עצמאיים מאפשרים התפתחות חדשנית שאינה מן הזרם המרכזי - המיינסטרים. למרות אהבת בעליהם לתחום, ללא הצלחה פיננסית קיומם הבסיסי נתקל בקשיים, ורבים נסגרים על אף השאפתנות הבלתי מתפשרת.
]
תרבות הרוק והשפעתו על הקהל
למרות העובדה כי מקורו של הרוק בבלוז, שהוא מוזיקה כושית בעיקרון, כמעט כל יוצרי הרוק לדורותיהם היו לבנים. השפעת הרוק הגיעה לידי כך, שאף קמו זרמים חברתיים בקרב בני הנוער של מעריצי רוק - מטאליסטים, פאנקיסטים, ילדי הפרחים. נעשו גם פסטיבלי רוק המוניים ואף סרטי רוק על הכוכבים, שלוו ע"י המוזיקה שלהם. תופעה בולטת שמלווה את הרוק מראשיתו ועד היום היא שימוש בסמים ע"י המוזיקאים – החל מאלביס בשנות החמישים וכלה בנירוונה בשנות התשעים. הרוק התפתח באנגליה ובארה"ב במקביל, ובשנות השמונים גם גרמניה הצטרפה למרוץ.
]
היסטוריה
]
בשנות הארבעים והחמישים החלה המהפכה האלקטרונית במוזיקה, בראשה הבלוז. בעוד שבעבר הבלוז היווה בסה"כ שירת עבודה, בשנים אלה מנגינות הבלוז עברו עיבוד אלקטרוני-מודרני וסגנון זה הפך לבסיס של הנגינה בגיטרה חשמלית. התפתחויות אלה הובילו ללידתו של הרוק אנד רול: גרסא הרבה יותר מהירה ושמחה לבלוז. הרוק אנד רול, או בקיצור, רוק'נרול, ירש מהבלוז הן את טכניקת הנגינה, ואת הקצב.
באותה תקופה פותחה שיטת הפצת המוזיקה באמצעות תקליטים, וכך הפך הרוק'נרול למוזיקת ההמונים, אשר הופצה בכל ארה"ב, ואף יובאה למדינות אחרות. מלך הרוק'נרול, הזמר, הגיטריסט ושחקן הקולנוע האמריקאי אלביס פרסלי, שכיכב בשנות החמישים, היה מהראשונים להשתמש בגיטרות חשמליות ובציוד הגברה.
מוזיקת הרוק'נרול זכתה לכזאת הערצה, עד שהמושג רוק'נרול כיום מציין לא רק את הסגנון עצמו, אלא גם את סגנון החיים הסוער הפרובוקטיבי והראוותני שאפיין את להקות הרוק במשך השנים. דרך חיים זו מתומצת ע"י הנוסחה המפורסמת "סקס, סמים ורוק'נרול".
]
שנות השישים
הלהקות הגדולות שקמו בשנות השישים כבר נחשבו ללהקות רוק מבחינת אופיין החיצוני, אך למעשה, מבחינה אומנותית, הן יצרו הרוק'נרול. להקת רוק קלאסית של שנות השישים, כללה שלושה גיטריסטים (אחד מהם בסיסט) ומתופף.
[
אנגליה
הלהקות האנגליות הבולטות מתקופה זו הן הביטלס והרולינג סטונס.
ההיפים בארה"ב
באותו הזמן, בזמן שבאנגליה כיכבו להקות כמו ביטלס ורולינג סטונז, ארה"ב הייתה שקועה עמוק בבוץ הוייטנאמי. החלו לצוץ בארה"ב זמרי רוק שגידלו שיער, עישנו מריחואנה ושרו שירים נגד המלחמה. אלה היו ההיפים. הם חוללו את התנועה החברתית של "ילדי הפרחים", שהאשימה את המבוגרים בהרס העולם ולכן ביקשה למרוד בהם. המנהג שרווח אז בקרב הרוקרים לגדל שיער, הפך למסורת רבת שנים בקרב כל גדולי הרוק הקלאסי והכבד לדורותיהם. בשנת 1969 נערך פסטיבל וודסטוק בארה"ב, פסטיבל מוזיקה ואהבה של "ילדי הפרחים" בכיכוב כל כוכבי הפופ והרוק של ארה"ב שהיו נגד המלחמה.
]
אמנים חשובים
ביטלס, אנימלז, ג'ו קוקר, המי, רולינג סטונס.
]
שנות השבעים: הגלאם וניצני המטאל
בחזרה לאנגליה. בשנות השבעים הרוק באנגליה מאוד התפתח, כיוון שקמו הרבה להקות חדשות וטובות. בתקופה זו התבססו שני הזרמים העיקריים של הרוק: רוק קלאסי (גלאם רוק) ורוק כבד (האבי מטאל). בשנות השבעים התפתח המראה הקלאסי של מוזיקאי רוק: שיער ארוך ומפוזר, קעקועים ומראה כללי פרוע מאוד. יש להקות שהוסיפו גם סממנים מיוחדים משלהן. הופעה חיצונית זו אפיינה את כל להקות הרוק בשנות השבעים והשמונים. המונח גלאם רוק מציין רוק פחות קל ושקט מהרוק של שנות השישים ויותר אינסטרומנטאלי ובעל עוצמה. באותה התקופה החל להתפתח הרוק הכבד – סגנון שמאופיין בהרבה רעש מצד אחד ועוצמה מצד שני ובדגש על הכלים. שלוש להקות נחשבות לאבות המייסדים של הרוק הכבד, מה שעתיד להיקרא ה"האבי מטאל", שלושתן אנגליות: לד זפלין, דיפ פרפל ובלק סאבת'.
"רוק מתקדם" הוא שם כללי (ומטעה, מאחר ואין במוזיקה זאת כל מאפיין "מתקדם") לתופעה שהפתחה בשלהי שנות השישים מהפסיכדליה והגיעה לשיאה בין השנים 1973-1975. המוזיקאים ב"זרם" זה (שהתחלק למעשה למספר רב של זרמים, הממשיכים להתקיים ולהתפצל עד היום) היו שונים זה מזה במידה רבה, אך היו להם כמה מאפיינים מרכזיים שהבדילו אותם מאמני רוק אחרים:
- הלחנת מוזיקה מורכבת יותר מהרוק הממוצע, תוך נטייה למשקלים מורכבים, יצירות ארוכות המבוססות על פיתוח מוטיבים, והרמוניות מורכבות.
- השפעות ניכרות מסגנונות שאינם רוק- בעיקר מוזיקה קלאסית ג'אז ופולק.
- שימוש נרחב באפקטים, עריכות אולפניות וכלים חדשניים (כמו מלוטרון מוג).
הרעיון העיקרי מאחורי הרוק המתקדם היה ההתיחסות לרוק כאמנות בפני עצמה ולא כמוזיקת ריקודים קלה, כפי שהיה נהוג להתייחס אליו בשנות השישים המוקדמות. הרוק המתקדם הגיע לשיאו לקראת אמצע שנות השבעים, אבל משום שהמוזיקה שהציג לא היתה קלה לעיכול, הלך הענין הציבורי בו ופחת. פיחות הענין הביא לירידה במכירות והלהקות שלקחו בו חלק הלכו ונעלמו. חלקן הפכו ללהקות פופ כדי להגיע להצלחה מסחרית, חלקן התפרקו, וחלקן הקטן מאוד המשיך להתקיים ולעסוק באותה המוזיקה. לקראת סוף שנות השבעים "נעלם" הז'אנר מהעין הציבורית, הן משום שחברות הקלטה לא הסכימו להפיק עוד אלבומים שהשתייכו לזרם זה, והן משום שמעט תשומת הלב שעוד נשארה לזרם, הועברה לפאנק, שהיה האנטיתזה המוחלטת לרוק המתקדם. עם זאת, זרם הרוק המתקדם לא נעלם לחלוטין, ולהקות רבות ממישכות גם כיום ליצור מוזיקה שכזו הרחק מתשומת הלב הציבורית.
להקות בולטות: פינק פלויד, קינג קרימזון, יס, ג'נסיס (בתקופתה המוקדמת, עד 1975), אמרסון לייק אנד פאלמר.
[
בסוף העשור קמה תנועת הפאנק בלונדון. זרם חתרני זה נועד להתנער מהתמסדות הרוק המתקדם והפסיכדליה ה"מתוחכמים". לתנועת הפאנק אופי מרדני ופרובוקטיבי, מוזיקת הפאנק הנה מאוד קצבית ובוטה. פשוטה יותר מבחינה מוזיקלית ובדומה לכווני הרוק שקדמו לה, בעלת אידיאולוגיה חתרנית, לרוב אף הטפה לאנרכיה.
בין הרכבי הPאנק הבולטים: The Sex Pistols The Clash The New York Dolls The Ramones
]
אומנים חשובים
אירוסמית', אמרסון לייק אנד פאלמר, אליס קופר,ג'נסיס, יס, סקורפיונז, קווין, קינג קרימזון, קיס, AC/DC, מוטורהד, פינק פלויד, לד זפלין, דיפ פרפל, בלק סאבת'.
[
שנות השמונים: תור הזהב של ההבי מטאל
שלושה סגנונות של רוק בולטים מאוד הכתיבו את אופי המוזיקה בשנות השמונים, ואלו הם מהקל לכבד: הארד רוק, הבי מטאל, ת'רש מטאל. שלושת סגנונות אלה צמחו במקביל ומאותם מקורות (הרוק הקלאסי-כבד של שנות השבעים), לכן היו להם הרבה יסודות משותפים, ולרוב גם קהל חופף. באותה העת התחילה פריחת להקות עצמאיות ומחתרתיות שמאוחר יותר יקוטלגו כרוק אלטרנטיבי ואינדי.
[
הסגנון המרכזי, אולי הפופולארי ביותר בשנות השמונים היה ההארד רוק, אשר צמח בארה"ב ומהווה המשך ישיר לגלאם רוק. סגנון זה התאפיין בהרבה שירי אהבה, מצד אחד קליטים, מצד שני, עם הרבה רגש ועוצמה ונגינה מדהימה בגיטרה חשמלית. כוכבי ההארד הרוק, גידלו שיער, התפרעו, שתו והיוו מודל לחיקוי למיליוני צעירים. להקות אלה כונו "להקות השיער", בשל השיער הארוך והפרוע שאפיין את כל המוזיקאים בתחום.
מאז היווסדות הרוק הכבד בשנות השבעים, נוצר קשר הדוק בין סגנון זה לפולחן השטן. את הקשר הזה יצרו מחוללי הסגנון, אשר נוסף על הופעתם הפרועה, השתמשו במוטיבים שטניים כדי למשוך תשומת לב. בשנות השמונים יצאו ארגונים נוצריים פונדמנטליסטיים באנגליה למלחמת חורמה נגד הרוק הכבד, בטענה שסגנון זה משחית את ערכיו של הנוער הסוגד לו ואף גורם לו להידרדר לפשע.
]
איירון מיידן, מטאליקה, ג'ודס פריסט, מגאדת', מנוור, קריאייטור,בון ג'ובי, גנס אנד רוזס, טוויסטד סיסטר, מוטלי קרו, U2, אר.אי.אם, הסמית'ס, הפיקסיז.
[
שנות התשעים: התפצלות לכיוונים רבים
בשנות התשעים הרוק התפצל לאין-ספור סגנונות ותתי-סגנונות.
בתחילת העשור קמו להקות הגראנג'- ארבע להקות רוק מצליחות שיצאו באותו הזמן מהעיר סיאטל שבארה"ב, אשר התיימרו לייצג את הדור החדש. הבולטות והחשובות בהן היו נירוונה ופרל ג'אם.
כיוון ברוק שהתחיל בשנות השמונים והגיע לשיאו בשנות התשעים הוא הרוק הקל. זהו סגנון רגוע, איטי, שקט ובד"כ גם יחסית עצוב שצמח באנגליה בהשפעת הפופ.
כיוון מודרני נוסף שהחל בשנות התשעים הוא הרוק אלטרנטיבי. בהגדרה זו נכללות כל הלהקות אשר לא משתייכות לאחד משלושת הזרמים העיקריים של הרוק (קלאסי, כבד, קל), אך בכל זאת משתייכות לרוק משום שהן משתמשות בכלים של רוק.
בשנים האחרונות הראפ החל לחדור למטאל והסולנים של רבות מלהקות המטאל הם למעשה ראפרים ולא זמרים.
[
סגנון מעניין במיוחד שהתפתח בסוף שנות השמונים אך הגיע לבשלות בשנות התשעים הוא השילוב בין מטאל ורוק מתקדם. הז'אנר משלב את המורכבות, ההשפעות הקלאסיות, שבירות המשקלים והתחכום של הרוק המתקדם, עם האגרסיביות והפסימיזם של המטאל.
[
ניו מטאל הוא תת-ז'אנר שנוי במחלוקת של רוק אלטרנטיבי. הוא מושפע מעט מהיפ הופ וראפ. להקות ניו מטאל מאופיינות בשירה אגרסיבית (בראפ, צרחות וצעקות או שירה). ניו מטאל שומר על שלושת הכלים המסורתיים של כל סגנון רוק, גיטרה חשמלית, בס ותופים, בתוספת של שירה אגרסיבית שנמצאת בכל סגנון מטאל ומעט היפ הופ. אבל מה שבעיקר מאפיין את הניו מטאל: די ג'יי. לרוב להקות הניו מטאל יש די ג'יי שמתעסק בפטיפונים וסימפולים.
(המילים המסומנות באפור הם קישורים למידע על אותו מילה או משפט את הכול תמצאו בוידקופדיה אתר המילון וההיסטוריה הגדול בארץ
הנה קישור לקטע הזה ששמנו כבר תמצאו מנוע חיפוש למה שתרצו:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%95%D7%A7
תהנו זה הכול
c.k)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
