Forever Orphaned

כאילו באמת...לא קרה לי עוד דבר כזה...אני אומרת לבן אדם בכל מיני דרכים כל פעם מחדש שוואלה? אני לא רוצה אותך!

והוא ממשיך להתעקש..מה נהייה?

הייתה לי שיחה איתו עכשיו על זה ש"פשוט חבל לו"..יופי מה אני יעשה שלא בא לי עליך? יאללה כאילו באמת,גם ככה לא נעים לי להיות במצב הזה...אני לא אוהבת להיות הרעה הזאת,הסתומה הזאת "שלא יודעת מה היא רוצה מעצמה" שבעצם אני יודעת טוב מאוד,אני לא אוהבת להצטייר ככה בעיני אף אחד,אבל זה קצת מאלץ אותי.

מה? נגמרה כבר המודעות העצמית המינימלית של אנשים? למה לדון על זה כל פעם מחדש.

לא היה פה כלום,על מה אתה כל כך מתעקש?זה פשוט מוזר.

אני פשוט צריכה משהו אמיתי...שיבוא משני הצדדים...שגם אני ירצה לשם שינוי...שמתי לב שכשאני רוצה אנשים,זה תמיד בגדר פנטזיה...או שזה תמיד לא אפשרי מכל מיני סיבות..זה פשוט מבאס,מה אני יגיד.

כבר כל כך בא לי משהו רציני,ולא איזה קטע מטומטם בבר שגם ככה לא קורה ממנו כלום...משהו. כי אני באמת יכולה להעניק ולקבל המון.

אני מרגישה כבר over בשלה....עד מתי?

נמאס לי להדחיק,לא לחשוב על זה,לחשוב שיבוא הזמן..פשוט נמאס לי...אבל מה אני כבר יכולה לעשות לעזעזל.

אייייי בי