אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

כבר 8 שנים אני עם ה"אחד". האחד שהתאהבתי בו, האחד שגדלתי לאהוב, האחד שאני אוהבת. לקח לי הרבה זמן להבין שהוא האחד, אפילו המון זמן. ללמוד את הדברים הקטנים, ללמוד שלפעמים הוא כועס וזה לא בגללי, וזה לא אני אשמה. כי אף אחד מאיתנו לא בא עם ספר הוראות. מכשירי חשמל שאנחנו ממציאים באים עם הוראות הפעלה, אנחנו לומדים על החיים מספרים אבל אחד על השני אי אפשר ללמוד מספר. כמה שלא נקרא וננסה ללמוד, לא נצליח. כי כל אחד שונה מהשני, כל אחת שונה מהשניה. אי אפשר לכתוב על זה, כי אחרי שניה אני משנה דיעה. אחרי שנה אני כבר לא אותה אישה.

אז אחרי כל כך הרבה שנים, יש עוד מה ללמוד וזה לא מפתיע. אם את עצמי אני לא ממש מכירה.

אז עכשיו אני רוצה למצוא את האחד שכשאני אראה אותו, אני אזכור את הפנים שלו לנצח. שברגע שאני אסתכל עליו אני אתאהב בו. אחרי כאב כל כך גדול, אחרי חיפוש ואחרי המתנה כל כך ארוכה, הוא יגיע ואני אוכל לנוח. כי אני אסתכל עליו ואדע שזה הוא שישאר איתי לנצח, ויאהב אותי נו מטר וואט, ואפילו אם הוא לא יסתכל לי בעיניים ישר מההתחלה אני אדע שיש בינינו קשר חזק יותר מכל דבר אחר. ואז אני אקרא לו בשם שאני אבחר לו ואני אלמד אותו מי אני ואלמד מי הוא ולמרות שזאת ההתחלה, אני אדע שהוא האחד. האחד שהוא רק שלי.

אני חושבת שאני מספיק בוגרת בנפשי וגופי ואני מספיק שלמה עם עצמי כדי להתחיל הכל מהתחלה, כדי ליצור את עצמי מחדש, להפוך לאחרת בשביל מישהו שיהיה לי האחד. וזאת יכולה להיות גם מישהי שתהיה לי האחת. שאוהב יותר מאת עצמי ויותר עם כל רגע שעובר.