אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

אני אוהבת מוזיקה. מוזיקה מעירה אותי, מעוררת אותי, מנערת אותי.. לא יודעת למה ואיך אבל זה פשוט ככה. בכל פעם שאני עייפה ורוצה להתעורר אני שמה מוזיקה (באייפוד), ומקשיבה ושרה לעצמי (בלב).

אז חשבתי על הנושא הזה די הרבה והגעתי למסקנה (!!!) שבאמת מוזיקה היא החיים. והיא מתחילה מהדבר הבסיסי ביותר, BEAT - קצב, או פעימה, כמו של הלב. הדבר היחיד שמנתק אותי מכל המחשבות, הרעות והטובות, מכל המועקות, מכל העצבים. כי אין כמו לנער את הראש לצלילי השיר POISEN.

אם לא היתה מוזיקה או קצב, אולי גם הלב לא היה פועם.

אני שוקלת להתחיל לכתוב שירים במקום שירה.