אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.
העולם שטחי. תיזהרו לא ליפול. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 9/2009
כבר שבוע
כבר שבוע שאני חושבת על זה שאני בבית כבר חודש ולא היה לי סוף שבוע אחד להסתלבט על כורסאת הטלוויזיה המפנקת שלי. לא היה לי סוף שבוע אחד לנוח. בלי לבשל/לנקות/לכבס/לתקן וכו' כבר שבוע אני חושבת על - איזה כיף זה שכל הזמן יש לי מה לעשות...
טוב אז מאז שאני בבית ויש לי סקס פרוע כל יום, אני מאושרת. אני חושבת שלא הייתי מאושרת ככה כבר שנתיים. מאז שהקונספט של לגור עם ההורים שלו עלה לא היה לי רגע מאושר אחד. מה שהכי מעניין הוא שהוא תמיד היה הנחמה הכי גדולה שלי - ב'. כמה אני אוהבת אותו. אני יודעת שאני אוהבת אותו כי אחרת, איך הייתי יכולה לסבול את כל השטויות שלו. אני יכולה לצטט כאן את מארג' סימפסון מהפרק שהומר ומארג' הולכים לטיפול זוגי כשבעצם הומר רק רוצה לתפוס דג שמן ולספר את כל המגרעות והמנהגים המגונים שלו. אבל אין צורך, כי גם אם אני אשים את כולם בצד אחד של המאזניים, ובצד השני את מעט הדברים הטובים - לחלוטין אני אמצא משקל גדול יותר בטוב.
אני חושבת שכשיש בצד אחד אהבה, הצד השני אוטומטית יותר קל. מסקנה - אהבה זה כבד. זה משקל אך לא מעמסה, זה כובד אבל לא קושי, זה עליך אבל זה לא נטל.
ממש התגעגעתי לכתוב על אהבה. אני חושבת שמשהו רציני מת אצלי, או לפחות נכנס לקומה, בתחום האהבה בשנתיים האלה. לאט לאט הנה הוא מתעורר ואני מצליחה להתעורר בבוקר, ואני מצליחה להתגלגל לצד השני בלי שיהיה קרש קשה באמצע, ואני מצליחה להסתובב ערומה בבית בלי לפחד שמישהו (לא רצוי) יכנס בדלת בלי לשאול רשות.
ויש לי HD.
| |
| כינוי:
הויקונטית
מין: נקבה
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
