אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

תהיתי מתי הוא יתקשר אליי. אבל לפי איך שזה נקרא, הוא לא התכוון להתקשר. הוא היה עסוק מדי בסלביות צעצוע וכל מני מספרים (10, 6 כבר איבדתי את הספירה). החלטתי להפסיק עם השטויות, אני הרי יודעת הכל, אז למה לחכות כל כך הרבה??

"הלו?" מענה תדהמתי משהו, כנראה הבחור לא רגיל לשיחות מחסוי.

"היי, זאת אני"

"שלום לך"

"שלום גם לך" ועכשיו כשפטפטנו די, נגיע לפואנטה. "מצטערת על אותו יום.."

"אה, כבר שכחתי מזה"

"כן תיארתי לעצמי" ברור שהוא שכח מהר מאוד הוא עבר לתורנית מיטה הבאה, למרות שהוא כן כתב שזה עיצבן אותו.

"אז מה?"

"שניפגש?"

"אמ.. אני לא יודע, מתי?"

"היום, יש לי יום קצר במיוחד"

"אוקי"

"אני אהיה בקפה הקבוע ב5" אמרתי וניתקתי. לא באמת היה איכפת לי אם הוא יגיע או לא, פשוט רציתי לראות עד כמה הוא מושפע או שפוט. בכל זאת, לצאת עם סלבית זה לא פשוט.

הגעתי לקפה הקבוע והוא כבר חיכה לי שם. עם הקפה שלי, והקצפת בצד..

"אני שמחה שזכרת"

"איך אפשר לשכוח?"

"אני מבינה שהתקדמת"

"טוב לא חשבת שאני אחכה לך, נכון?"

"ממש לא, פשוט לא חשבתי שתתאמץ כל כך" עיוותתי את הקול, שישמע עוקצני במיוחד. כל הסיפור שלו עם רוני ממש לא נשמע לי הגיוני או אמיתי. כי מי נתקע בעמודים ופוגש סלבית ככה סתם ברחוב במקרה מתחת לחלון של הידידה שבדיוק מסתכלת עליהם?! משהו פה נשמע לי לא אמין.

הוא שתק, שתיקה ארוכה כזאת, כאילו הוא לא מבין או חושב על מה שאמרתי. הוא לקח שאיפה עמוקה כזאת, אז קטעתי אותו לפני שהתחיל לדבר.

"אולי נלך? נהיה לי קר.."

הוא המשיך לשתוק, הלכנו לאט אליו לאוטו. נכנסנו, נסענו. בדרך פטפטנו על דברים כמו האסון בהאיטי, כמו עלילות הגב' נתניהו ועוד. יש גם תוכן לבחור, מה שידעתי כי לא בעיה להכנס לראש של מישהו מבלי שהוא יודע וללקט מידע. הגענו אליו הביתה.

"אני אשתדל לא לברוח הפעם..." והנחתי את התיק על הכיסא והורדתי את המעיל. היה חם בדירה שלו.

"אני לא אתן לך לברוח הפעם..." הוא אסף אותי לחיבוק חזק וניסה לנשק אותי. הסטתי את הראש.

"אני מבקשת שתכבד את הבקשה שלי"

הוא התעצבן, זרק את המעיל שלו על הכורסא בכניסה והציע לי לשתות משהו. "משהו חם" עניתי. הדבר הבא לא היה כל כך צפוי. הנייד שלו צלצל "רוני" הבהב על הצג. הרמתי את המכשיר, השתקתי את הצלצול. "פתחת הרמון אני רואה.. שאני אקרא לך גואל?" הוא צחק בקול. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שהוצאתי צחוק מהצנון הזה. ציחקקתי.

הוא חזר מהמטבח עם שתי כוסות ובהן כנראה ויסקי. "בשבילך, סיידר תפוחים" הוא אמר, ציחקקתי ולגמתי את הכל במכה. זה היה חריף, הרגשתי שאם אני אצית אש קטנה מול הפה שלי, אני יכולה להבעיר אותו בקלות. סימנתי לו להביא עוד.

הוא הביא עוד, כמה שביקשתי, עד שהראש הסתובב. הוא הפשיט אותי לאט, לאט ולחש לי באוזן כמה הוא רוצה אותי. נכנסנו למיטה שלו, והראש שלי הסתובב. הרשתי לעצמי לאבד שליטה...

כשזה נגמר לבשתי את המעיל הארוך שלו ויצאתי החוצה לעשן, ידעתי שזה מפריע לו, אבל הוא כנראה נרדם. הטלפון שלו שוב צלצל, שוב "רוני". הערתי אותו ואמרתי לו "רוני, הסלבית שלך בטלפון"...