אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

אז חשבתי בשבוע האחרון שאני בהריון, למרות שעשיתי בדיקה ויצאה שלילית.

אבל אז קישרתי את זה שבדיוק לפני חודש היה לי קלקול קיבה ששיגע לי את כל המערכת, או בגלל שהיה מבחן שהלחיץ אותי מוות, בגלל זה איחר לי.

היום בבוקר התעוררתי לדקירות סכינים בבטן בגב איפה לא. וזה שימח אותי. סבל משמח. כמה הזוי.

ואימא שלי אמרה לי שיש לי בעיה ושאני צריכה ללכת לטיפול. "לעשות שיעורי בית ולהבין מאיפה הפחד הזה מגיע".

אז לא בא לי לא בא לי!!!

לא רוצה שיהיה לי משהו שאני אחראית עליו לכל החיים. לא רוצה.

אולי אף אחד לא מסתכל על זה ככה אז אנשים מביאים ילדים ככה בכיף על ימין ועל שמאל ודופקים להם את הצורה בדרך ומתנערים מזה במחשבה של "זה גיל ההתבגרות זה יעבור" או "הצבא ישנה אותו" או "כשהוא יתחתן הוא יבין מה זה" או "כשיהיו לו ילדייייייייייייייים"....

נמאס לי מכל החוכמולוגים.

הייתי מביאה 300 ילדים אם הייתי אנג'לינה (מה חסר לה שתהיה בריאה, יש לה בראד, כסף, מראה של אלה, היא מסודרת, חכמה (נניח), יש לה לב זהב).

אבל אני לא.