אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

אני מוחה על זה שהפכו את יום האם ליום המשפחה.

לאימא - שנושאת ברחמה במשך 9 חודשים, מגדלת בתוך הגוף שלה תינוק שלימים יהפוך לאיש כפוי טובה שיבכה למה יש יום האם ולא יום האב, אוכלת בשביל שניים, משמינה בשביל ארבעה, כאבי גב, בצקות ברגליים, גוף שלעולם לא ישוב לקדמותו, סובלת שעות על גבי שעות של צירי לידה שזה כמו כאבים רק הרבההההה יותר גרוע, מניקה שזה מאכילה אבל מהציצי שבנוי ממשהו שפעם נראה כמו פיטמה ועכשיו נראה כמו שדה קרב שחזירי בר הותירו אחרי מתקפה על במבי חמוד, מתעוררת בלילה - מה שבאופן מוכח עושה קמטים, (השמטתי בנונשלנטיות את העובדה שכאישה אימא מורטת 90% משערות גופה רק כדי להיות מושכת מספיק), מגדלת את הילד, יוצאת לעבוד כדי שלילד יהיה רק טוב.................

והנה גדל הילד ואמר, "למה יש רק יום האם?" וככה הפכו אותו ל"יום המשפחה". כאילו שחסר כאלה.

הבכיינים האלה, הדבר היחיד שהיה לאימהות בלבד (מלבד היותן אימהות), לקחו באלימות.

חוצמזה, אם יהיה יום האב למשל, מה תביאו לאב? מה? פרחים? שוקולדים?

פרחים ושוקולדים זה קיטשי, זול, חמוד ותמיד מתקבל בברכה. האב יצפה לבקבוק אלכוהול, פאקט סיגריות או מינימום שלט חדש לטלוויזיה שגם שולט על המזגן והמקרר (ששולח בירות ופיצוחים בליחצת כפתור).

לכו חפשו מי ינענע אותכם. יום האם נשאר יום האם.