אני עוקבת אחריהם. כשהם יוצאים מהבית והולכים. בעיניים עצומות אני רואה אותם. את שניהם. אני הולכת אחריה כשהיא לא יודעת. היא עם האוזניות - לא רואה ולא שומעת. משקפי שמש מכסים את עיניה. היא לא שמה לב. הוא ברכב עם הרדיו. לא שומע לא רואה.
העולם שלהם. כשהיא יוצאת מהבית היא נראית הכי טוב בעולם. עיקולי הגוף שלה, נעלי עקב גבוהות, גופיה חושפנית ומכנס צמוד עד שאפשר לראות שהיא לובשת את החוטיני הסקסי שלה. הוא לבוש באלגנטיות חולצה מכופתרת חלקה מבד מחוספס עם C קטן אדום מאחורה, מכנס מחוייט בהיר ונעליים שחורות מבריקות. שיערו מסורק אחורה עם ברק בריא שמגלה מצח מעט גבוה, עור שחום ושפתיים חושניות. היא מאופרת בטעם, טבעית כזאת, מושלמת, עורה הלבן החלק היפיפה מדגיש שפתיים ורודות דקות. הם מחייכים, מאושרים, הם יוצאים לבחור את המקום שבו יתחתנו.
נוסעים יחד ברכב הקטן מסתכלים החוצה לראות את העולם, פנים של אנשים. קינאה. כל אחד יחוש כלפיהם קינאה. הם יפים יחד, הם מאושרים, צוחקים, מתעניינים.
נכנסתי לחייהם מבחוץ. אני עדיין בחוץ. הם לא נותנים לי להכנס. אין להם צורך בי. אני מטרד בשבילם. ואני בוחנת כל צעד שלהם, כל מצמוץ, כל נסיעה. וכשהמבט מגיע אליי אני משפילה אותו. אני מתביישת. אני לא רוצה שיבחינו בי. אני לא רוצה להיות חלק מהחיים שלהם. אני לא רוצה להרוס להם.
כל דבר שיבוא מבחוץ יהרוס להם. כל דבר חדש ולא מוכר עלול לקחת להם את כל מה שיש. אני לא רוצה להרוס להם. הם אוהבים. ואני מקנאה.
הם בבית עכשיו. יושבים יחד מול הטלוויזיה. מדברים. אני לא שומעת מה הם אומרים. פתאום שקט. מים זורמים במקלחת. במטבח סירים מרעישים. הם הולכים לישון.
מחדר השינה רעשי אהבה בוקעים עד חצות ואז שקט. דממה. הם ישנים.
מחר יקומו בבוקר וילכו לעבודה, ללימודים, לסידורים. ואני אהיה כאן. מסתכלת. מקנאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
