אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

מכורה לסקס" קראתי לעבר קהל האנשים שישבו במעגל סביבי.

"שלום אלכס" נעניתי.

כמו בכל מפגש סיפרתי איך נהגתי לחיות את חיי ואיך אני מנסה לחיות אותם כעת. את דין פגשתי באחד מהמפגשים האלה. נ"א - נימפומנים אנונימיים, כך אהבתי לקרוא לזה.

דין היה בחור משכמו ומעלה. גבוה, צבע עורו בהיר כמעט כמו שלי, שיערו קצר מסודר ועל אפו נחו זוג משקפי ראיה אלגנטיים. הוא תמיד הגיע רכוב על האופנוע שלו, לבוש מעיל עור גדול שהשווה לכתפיו הרחבות מראה של רכז פוטבול.

במפגש הראשון לא הצלחתי להסיר את עיניי ממנו. הוא שם לב לכך. בסיפורו הראשון, הדגיש שמראהו מקשה עליו את הגמילה מסקס ושבחורות לא יכולות לעמוד בפניו.

עבודתו כחשפן בעברו גרמה לו להתמכר. בהתחלה אלה היו נשים מבוגרות יותר, ששילמו עבור השירות. לאחר מכן, בחורות צעירות היו צריכות רק לגשת ושעה אחר כך כבר גמרו במיטתו.

הטיפול שקיבל דין היה להפוך עצמו ליצור שדוחה נשים. עבודה קשה קיבל על עצמו, אבל היה מוכן לעשות הכל כדי לחזור לנהל חיים נורמלים.

דין מכר את האופנוע שלו, את מעיל העור הפסיק ללבוש, לא התגלח, התלבש כנער מתבגר ולא טיפח את שיערו. הוא מיד חש בהבדלים.

בחורות הפסיקו להתקשר, לא התקרבו אליו כמעט.

במפגש האחרון צעק באושר "אני דין ואני נקי כבר 3 חודשים".

בסוף המפגש החלטתי שאני לא יכולה לעמוד בזה ואני חייבת להפגש איתו מעבר למפגשי הקבוצה. ניגשתי אליו והצגתי את עצמי, הוא כמובן כבר הכיר אותי מסיפורי בקבוצה.

החלפנו טלפונים ושבוע לאחר מכן נפגשנו. בחרנו בית קפה אינטימי, כזה של "לשבת לדבר". אכן דיברנו, על הקבוצה ועל חברי הקבוצה. התהליך היה מאוד קשה בשבילו וגם בשבילי. אחרי הכל, להגמל מסקס זה לא פשוט בכלל.

חזרנו לדירה שלי. הצעתי לקחת סרט מספריית הוידאו ושנשב לראות אותו אצלי. ללא כל חשד שעלול לקרות בינינו משהו. אחרי הכל, שנינו בגמילה.

המשך יבוא...

המוזה ברחה לי באמצע.