אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

אתמול הייתי בהצגה – המוח הגברי. אוקסימורון שכזה "מוח גברי" – יש דבר כזה בכלל ?

אז החלוקה היא לימין ושמאל, הצד השמאלי של המוח מיועד לחשיבה הגיונית, גברית. הצד הימני של המוח מיועד לחשיבה רגשית, נשית. אז מן הסתם רוב הגברים חושבים עם הצד השמאלי של המוח שלהם והנשים חושבות עם הצד הימני של המוח שלהן. מה שנוצר בסופו של דבר זה שני מילונים שונים – שתי שפות שונות.

תמיד אמרתי שנשים מדברות בשפה שונה מגברים, אבל לא בכוונה. אנחנו הרי מבינות אחת את השניה אבל לא את הגברים, והגברים מבינים אחד את השני אבל לא אותנו.

לפי ההצגה, מה שנשים מחפשות זה יציבות. יציבות זאת מילה מאוד גדולה למה שאנחנו מחפשות. כמו שאבי קושניר המוכשר עד מאוד ציין, אנחנו מחפשות חוש הומור, תשוקה (אבל לא כזאת של אותו רגע, אלא תשוקה שקובעת את הגבר במקום לידנו לנצח), לתקשר, כנות ורגישות.

אז הגברים שראו את ההצגה לא ממש הבינו מה קושניר רצה, או למה הוא הציג את הערס כזה שמבין הכי טוב מה אישתו רוצה (שזה רגישות), או את האיש המאוד מאוד זקן שבגיל 123 עדיין מחפש מה נשים רוצות (שזה חוש הומור), או את הצרפתי השרמנטי (שהציג את התקשורת בצורה חסרת תקדים), או את החייל קומנדו שגם בבית כמו בחוץ הוא בצבא (שהציג כנות כמו שלא ראיתי מעולם).

ואיך מתגברים על השאלה "השמלה הזאת משמינה אותי?"

עולמו של גבר מסתכם במעט מאוד ענייני רגש והרבה מאוד ענייני הגיון. הקול הנשי, מדבר על רגש ודרך רגש. לנו יש שני X ולגבר יש רק X אחד ולכן הם מבינים רק חצי ממה שאנחנו מדברות...

כמו שהוא אמר "שונים באופן שווה או שווים באופן שונה".

אז גברים ונשים הם שני עולמות שונים – זה לא חדש, מה שכן חדש לי זה שיש גברים שמבינים את זה. רק חבל שגברים לא מספיק חכמים כדי לדעת איפה ואיך ליישם. ואני לא אומרת שגברים הם טיפשים – חלילה.

אני קוראת לכם להבין את מה שכתבתי כאן בשתי דרכים שונות – נשים וגברים, שחור ולבן, X ו-Y.

ויק.