נכון שתמיד אומרים לנו שהעיניים שלנו הם החלון לנשמה?
אז אם העיניים שלנו חולות, זה אומר שהנשמה שלנו חולה? אני חושבת שכן, כי העיניים שלי כל הזמן חולות. כל כמה חודשים יש לי איזה דלקת עיניים שמצריכה טיפול אנטיביוטי אנטיהיסטמיני בתרחיפים סטריליים לעיניים. כנראה שהחלון מלוכלך, מקולקל, חולה כדי שייראו שהנשמה חולה ויעזבו בשקט.
אבל לא איכפת לאף אחד.
אתמול יצאתי למסע שופינג עם חברה באאוטלט בהרצליה וקניתי לי חצאית קצקצרה ושמלת סטרפלס קצקצרה ו2 חזיות של פמינה. ונכון שהוצאתי על כל הנ"ל 400 שקל אבל אישה צריכה להתפנק לפעמים. כשהתקשרתי לב' מהחנות חזיות ושאלתי אותו כמה אני יכולה להוציא, הוא החזיר לי מן תגובה מתנערת מאחריות כזו של "תעשי מה שאת רוצה". הייתי אומרת "סבבה" וקונה את כל ה-4 חזיות שמדדתי והתאימו לי (באופן מפתיע), אבל משום מה התאמצתי לשבור את הראש איזה 2 לקחת מתוך ה-4.
כשהגעתי הביתה, כדי להתכונן לצאת להליכה, גיליתי שהאייפוד של ב' בו אני משתמשת כשאני יוצאת להליכות לא טעון ושב' יודע שהוא לא טעון. עכשיו, אני יודעת שזה אולי מפגר לחשוב ככה, אבל הרגשתי כאילו שזה מתוך חוסר התחשבות או מתוך דווקא. אתה יודע שאני משתמשת בו, ואתה יודע שאני יוצאת יום כן-יום לא להליכה. אז למה - אם אתה יודע שהוא לא טעון - לא שמת אותו בטעינה??
אז ב' טען שכואב לו הראש וכשהראתי לו את הרכישות החדשות לא ראיתי שום התלהבות, או "תתחדשי".
אז הטענתי את האייפוד כמה דקות כדי שיספיק לי לשעה של הליכה, הוא אכן הספיק, ממש כמו כד השמן בנס! אבל כשחזרתי מההליכה, צמאה, עייפה, מתה מחום גיליתי שב' (שמפעיל מזגן בחורף) כיבה את המזגן והפעיל לעומתו מאוורר, וש-3 בקבוקי החצי ליטר ריקים (כשיצאתי היה בקבוק וחצי).
אני לא יודעת למה, אבל הרגיש לי כאילו אתמול ב' היה נחוש לגרום לי להרגיש חרא, שלא מתחשבים בי, שאולי אפילו שונאים אותי. זה לא נעים בכלל. אני לא חושבת שהוא מודע לזה אפילו, אני לא אמרתי לו כלום. כי כאב לו הראש, אבל אני מתחשבת ואני לא מתלוננת למישהו שהוא חרא של בן אדם ומתנהג כמו חתיכת ילד בן 3 זבל ודביל, כשכואב לו הראש.
ועכשיו אני שוב צריכה לעשות שופינג כדי להרגיש טוב.
אני שונאת שמוציאים לי את הרוח מהמפרשים. אני בן אדם ממש שמח אבל כשעושים לי עצוב, אני אחרת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
