בא לי שוקו, שוקו משקית, לא שוקו עם שפיץ שתקבל שוק ואיך תקום. שוקו של פעם. שוקו שכשותים אותו חייבים גם לחמניה, לחמניה דביקה כזאת מאתמול. וכשאשתה את השוקו, כל הגוף שלי ירגיש כמו פעם. כמו ילדה קטנה שלא פוחדת להתלכלך קצת. טום בוי שלא מפחדת לטפס על עצים, לקטוף פרחים, לעשות "פווו" על סבא של סביון. הביס הראשון בלחמניה ירגיש לי כמו פעם. כמו פעם בקייטנה שאחרי שיעור שחיה כולי בבגד-ים שלם ספוגה מי כלור הגישו לי אחרונה, לחמניה דביקה עם קורטוב שוקולד השחר.
בא לי טרופית, טרופית משפורפרת, לא מי-עדן צלול בטעם ענבים שאפילו רומנים היו מתביישים. טרופית שכששותים מתלכלכת החולצה ומתמלאת כתמים. וכשאשתה את הטרופית, כל הגוף שלי ירגיש כמו בפעם ההיא. בפעם ההיא ששתיתי טרופית בפעם הראשונה, ובגלל שחוררתי לא טוב נשפך לי המון על החולצה. חולצת בית ספר צהובה דהויה שעד היום לא לבשתי צהוב בגללה. אבל למי איכפת? הטעם המתוק והתעשייתי של הטרופית, עד שענבים הופך לטעם לוואי אקראי, טעם ששוטף את הלשון והגרון שמתחשק לבלוע.
בא לי טוסט עם שוקולד, טוסט מלחם אמיתי, לחם של פעם שצריך לחתוך לבד. לחם שהבחוץ שלו קשה ופריך והבפנים רך וטרי. לחם שכשאוכלים, אוכלים קודם את הבחוץ ואחרכך את הבפנים. לחם שבשביל שהשוקולד יימרח באופן אחיד צריך למרוח חצי קופסא וכשהשוקולד יימרח על הלחם הוא ישאר מבריק וריחני. לחם עם שוקולד שנסגר לכריך עבה של פעם, ייכנס לתוך הטוסטר ויימעך והחום ימיס את השוקולד ויקשה את הלחם ויפיץ ריח של שוקולד אפוי, ריח של רוגלך שעכשיו יצא מהתנור במאפיה. כשהטוסט מוכן אחצה אותו ל2 משולשים של חלם שזוף ואטעם בתיאבון.
מה בא לי עכשיו?
מה בא לי היום?
בא לי פסטה, בא לי סטייק. בתקווה שבעתיד, לעולם לא יתחשק לי "כמו פעם".