לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.


העולם שטחי. תיזהרו לא ליפול.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2009    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

3/2009

היום לפני - היום בעוד


היום לפני שנה, ארבעה חודשים ו-24 ימים עברתי דירה. משהו שממש לא רציתי לעשות וכל יום מוכיח את זה מחדש. כנראה בחרתי לא נכון, היום רואים בבירור כמה לא נכון.

 

היום לפני שנה, ארבעה חודשים ו25 ימים, היתה לי פרטיות בפעם האחרונה.

 

היום לפני 4 שנים בערך התחלתי ללמוד את הקורס יסודות החשבונאות בפעם הראשונה. שבו הצטיינתי לאורך כל הקורס ובכל עבודה קיבלתי ציונים גבוהים, אבל במבחן לא הלך וקיבלתי 40.

 

היום לפני שבוע פחות יום התחלתי ללמוד את הקורס יסודות החשבונאות בפעם השניה. פיחס!

 

היום לפני 8 שנים ו3 שבועות התחלתי לצאת עם ב' (הידוע בתור בעלי). היתה פגישה ראשונה לא ממש משקפת. פגישה שניה משקפת עוד פחות, ופגישה שלישית שלא קשורה לכלום אבל הנה – עד היום זה לא משקף את הקשר.

 

היום לפני 8 שנים, חודש ושבוע התגייסתי לצה"ל.

 

היום לפני 6 שנים ו4 חודשים השתחררתי מצה"ל.

 

היום לפני 6 שנים וחודשיים התחלתי ללמוד לתואר (!!!!) ולעבוד ומאז לא הפסקתי (!!!).

 

היום לפני 3 שנים ושבוע התחתנתי והיו לי 2 סבתות ו-2 סבתות רבא. היום יש לי סבתא אחת וסבתא רבא אחת.

 

היום לפני 9 שנים וחודש ושבועיים וחצי, פגשתי לראשונה את הבחור שלימים הפך לאקס המיתולוגי, שאותו אני יכולה לבקר מתי שבא לי ולעבור דרך סבתא וסבתא רבא. (והמבין יבין)

 

היום לפני 26 שנה ו4 חודשים נולדתי במזל טוב לאבא ואימא צעירים שלא היה להם מושג מה זה ילדים ודווקא קיבלו אותי, ילדה צווחנית שצורחת מבוקר עד לילה.

 

היום בעוד כ4 חודשים אגור בדירה משלי, בת 3 וחצי חדרים במקום שבו תמיד רציתי לגור (מבחינת הקונספט של המקום ולא המקום עצמו כי הוא קיים רק איזה 10 שנים). בדירה יהיה לי ארון בגדים שיכול להכיל 5 קולקציות של קסטרו ורנואר נשים, 4 קולקציות של זארה (או לחילופין קולקציה אחת מבית ראלף קטה) ו50 זוגות נעליים של טו-גו (או אחת של פראדה – כי היא צריכה ספייס על המזבח).

 

היום בעוד שנה וחודש + אהיה אימא לבת יפהפיה שיהיו לה העיניים האף והגוף של בר רפאלי רק בלי נמשים, השפתיים של אנג'לינה, השכל של ב' והיכולת לצרוח, על השירות לקוחות של הוט, שלי (כי זה מאוד חשוב).

 

היום בעוד 5 וחצי שנים אח שלי יחתום עוד קבע בצה"ל כי שוב יהיה מיתון וההי-טק יקרוס, אבל לי לא איכפת כי לי יש את מה שכתוב שורה מתחת:

 

היום בעוד שנה אני אפתח עסק מצליח ומשגשג של עיצוב תכשיטים ועגילים שניתן יהיה להשיג בחנויות המובחרות או באינטרנט.

 

היום בעוד שנתיים המשבר הכלכלי ייגמר ואני אקבל העלאה של 20% למשכורת רעב שלי!! אם לא יקרה הדבר הבא:

היום בעוד שנה ו-4 חודשים ישלמו לי פיצויים כפולים ולא יפטרו אותי, וימשיכו לשלם לי את אותה משכורת למרות שהמשרה שלי קוצצה לרבע!!!

 

היום בעוד 18 שנים ו4 חודשים אסיים לשלם את המשכנתא על הדירה המהממת שלי ואוכל לקנות את הוילה בקיסריה עם החדר שינה בגודל מגרש כדורגל, הבריכה, הג'קוזי, הספא והסניף של קסטרו שתמיד רציתי.

 

היום בעוד 10 דקות אלך לאכול ארוחת צהריים.

 

היום בעוד דקה אסיים לכתוב את הפוסט.

 

היום בעוד דקה ו-4 שניות אפרסם.

 

נכתב על ידי הויקונטית , 24/3/2009 13:37   בקטגוריות מהלב.  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום שמח


3 ימים ו-2 לילות באילת, נשרפתי כמובן, אכלתי המוווון אוכל טעיםםםם, יום נישואים שמח.
נכתב על ידי הויקונטית , 16/3/2009 19:04  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משהו מהלב שלי - אמיתי.


 

הרבה זמן לא כתבתי משהו מהלב. אולי כי לא הסתכלתי פנימה הרבה זמן. זה הפחיד אותי. תקופה ארוכה אני חיה במקומות שרע לי בהם, אולי לא רע אבל פשוט לא טוב לי. אני אוהבת את החיים ואוהבת לחיות את החיים שלי אבל משום מה לפעמים אני מסתכלת סביב ונראה לי כאילו אלה לא החיים שלי. זה לא מה שייעדתי לעצמי בגיל 26. והיה קשה לעשות את המעבר הזה מ-25 ל-26. אני אפילו לא יודעת למה. אולי כי זה הגיל שאת אומרת לעצמך שאתה כבר לא בת 20 ו.. אלא את כבר "עוד 4 שנים בת 30". זה מורכב. מאוד מורכב.

 

בתור אישה אתמול קפצתי עם הבחור הנשוי הזה שאני יוצאת איתו (בעלי) לקניון, כן כן, לקניון ונכנסתי לחנות לונג'רי. כי מגיע לי בתור אישה לפנק את עצמי באיזה חוטיני שלא ממש מעניין אותי מה הוא מבליט ומה הוא מסתיר. ובאמת, 3 חוטינים אחרי, הרגשתי יותר טוב, יותר סקסי, יותר הרבה דברים. אולי אפילו קצת יותר אישה ממה שהרגשתי בשנה ומשהו האחרונות. אני יודעת, רחמים עצמיים זה לא מושך, אבל זה-מה-יש.

 

אני לא מרגישה אישה כמו פעם. פעם בחיי הרווקות ההוללים, הייתי ה-אישה, ה-בחורה, ה-, ה-!! וזה הלך ונעלם, וכמובן איפה שמשהו נעלם חייב להופיע משהו אחר, כי ככה העולם עובד. אז עוד קילו ועוד שניים הופיעו במקום ה- ה- ה-. אני לא יודעת, זה בטח אני שעושה את זה לעצמי, אבל זה בלי כוונה, אל תכעסי. אני לא כועסת, כי אני אוהבת אותי. אבל לא את החיים האלה, החיים האלה שבחרתי-לא בחרתי לעצמי לחיות במשך שנה וחצי ועוד קצת.

 

וללכת לקנות מנורות לא מקרב אותי יותר לבית החדש. וגם לא שואב אבק. מה שכן, החלטתי להילחם קצת על האויר שלי. וזה עבד. אני שמחה לבשר שאני כרגע עובדת במשרד ללא עישון. משרד שבו מלבד איש אחד זקן וחולה (בראש) אף אחד לא מעשן בו. בתוכו. הם פשוט יוצאים החוצה. הללויה!

אני באמת מרגישה שאני יכולה לחזור לעשות ספורט. ואולי אפילו ללבוש את החוטיני שלי בזמן שאני עושה ספורט. ואני לא ארגיש שמנה, פרה. אולי. לא מבטיחה.

 

אני אתחיל ללכת, כי ללכת זה לא כזה קשה. אבל הבעיה היא שכשאני הולכת וזה לא במטרה להגיע לאיזה מקום, אין לי מוטיבציה. אפילו לא שאני שומעת את המוזיקה שאני הכי אוהבת. מוזיקה שאני לא יכולה לשמוע איפה שאני גרה. כי יש עוד אנשים בבית והם צריכים לשמוע את עצמם צועקים אחד על השני שיש להם בעיות שמיעה והם לא צועקים, הם ככה מדברים וזה בגלל שהם לא שומעים טוב.

 

תלונות תלונות, אולי תספרי משהו טוב שקרה לך? כן כן, אני יודעת, להתלונן זה הכי קל פשוט, במיוחד בתקופה הזאת של החיים האלה (ואני לא אגיד החיים שלי כי אני עדיין בהכחשה). אז משהו כיף, משהו כיף, אמ... משהו כיף ...

אין יותר מדי כיף אבל משהו שהיה לי בגדר כיף עד כדי עילוי, ואין דברים כאלה (במיוחד לא אצלי, במיוחד לא עכשיו), סופ"ש האחרון הייתי אצל ההורים שלי והיה פשוט נהדר. גיליתי שאחותי היא אשפית פלייסטיישן מלידה, ואני, כמובן, סופר אשפית ברמת GOD ממש לקראת סוף המשחק השני בסדרה בפעם השלישית.

 

אתן הבנות, בטח לא תבינו אותי, אני פשוט אוהבת לשחק משחקים מפגרים. אין מה לעשות, ככה אני אוהבת. וזה הכיף הכי גדול שיש לי בחיים כרגע. כמה עצוב. והנה תלונות תלונות. די!

 

מי שישכנע את הב' (מכאן והלאה כך אקרא לבעלי היקר) לקנות לי פלייסטיישן 3 עם גיטאר הירו, יקבל את הדבר הכי יקר שאוכל לתת – את אהבתי הנצחית. ו-אין דברים כאלה.
נכתב על ידי הויקונטית , 9/3/2009 12:28   בקטגוריות מהלב.  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זוחלים


כיסוי צפוף על

פצעים שלא יגלידו

קורסת מפחד

בעולם של שיגעון

 

יש משהו בתוכי שמושך אותי למטה

מכלה

מטרף

בחוסר כל שליטה, באימה שלא נגמרת

שולטת

לא יכולה

למצוא את שפיותי

הקירות סוגרים עליי

 

הרגשתי כך בעבר

אי וודאות - תמימות

 

צרף חתכים על

עור פצוע

אימת החיים

נורא כמו אמת

 

תחושת כבדות, עוטפת ומכסה 

מסיחה

מגיבה

נגד רצוני, עומדת מול עצמי

רודף אותי

עד שלא אוכל

למצוא את עצמי

את שפיותי

 

מרגיש לי כמו לפני

כל כך הרבה

 

הם זוחלים בתוך העור

טירוף שמכלה את תמימותי

זוחלים על הפצעים

והפחד עוד איתי.

 

נכתב על ידי הויקונטית , 3/3/2009 13:20  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי:  הויקונטית

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להויקונטית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הויקונטית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)