אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

אני אוהבת מוזיקה. מוזיקה מעירה אותי, מעוררת אותי, מנערת אותי.. לא יודעת למה ואיך אבל זה פשוט ככה. בכל פעם שאני עייפה ורוצה להתעורר אני שמה מוזיקה (באייפוד), ומקשיבה ושרה לעצמי (בלב).

אז חשבתי על הנושא הזה די הרבה והגעתי למסקנה (!!!) שבאמת מוזיקה היא החיים. והיא מתחילה מהדבר הבסיסי ביותר, BEAT - קצב, או פעימה, כמו של הלב. הדבר היחיד שמנתק אותי מכל המחשבות, הרעות והטובות, מכל המועקות, מכל העצבים. כי אין כמו לנער את הראש לצלילי השיר POISEN.

אם לא היתה מוזיקה או קצב, אולי גם הלב לא היה פועם.

אני שוקלת להתחיל לכתוב שירים במקום שירה.

אם יש משהו שאני לא אוהבת, זה דיאטה. דיאטה זה קשה, זה מעיק, זה למות מרעב. אבל אין מה לעשות, לכולנו יש את הקילו או שניים (במקרה שלי 25) העודפים להוציא לעצמנו מהסיסטם.

מה שאני עוד יותר לא אוהבת, זה אישה שמנה שתמיד אומרת שהיא בדיאטה ותמיד נשארת שמנה. אם אני מציעה למישהי שמנה שוקולד היא תגיד - לא תודה, אני בדיאטה אבל 5 דקות אחר כך תלך לפרק דוכן שוארמה.

אני לא כזאת, אני נותנת כבוד למי שמציע ומקבלת את ההצעה. תמיד. כי זה כמו להגיד לאימא מרוקאית שהאוכל לא טעים - זה עלול להיגמר בחריימה !!

אז אני אוכלת ואוכלת ומי שמציע שוקולד, במיוחד נמוס כמו שאני אוהבת, אני לוקחת, ומתענגת. אבל אז כשאני יושבת באוטובוס ואף אחד לא יושב לידי, אני מבינה שזה לא כי אני לא יפה, לא מזמינה או לא מושכת - זה כי אייייייןןןןןן מקוווםםםם לידי. אז קיבלתי החלטה להתחיל דיאטה ולא בשביל האנשים באוטובוס שביום טוב מריחים כמו חיריה.

התחלתי דיאטה, ולא אמרתי לאף אחד. חוץ מלGarden כי אנחנו אוכלות יחד כל צהריים. ומאז שהתחלתי אכלתי סלט, וסלט עם חסה, בלי חסה, עם מלפפון בלי עגבנייה...

וכמה שזה קשה, אבל עובדים - עובדים...

כרגע אני במצב רעב טוטאלי, מסתכלת על ניירות ממו צבעוניים וחושבת לעצמי, האם הירוק בטעם תפוח?

בקיצור, לא בטוח שאני בנויה לזה אבל אני מנסה. מה שבטוח, לחסה אין טעם.

1. רווק

2. שנראה טוב

3. שבטוח בעצמו

4. מטופח

5. מבוסס

6. שאין לו עבר פלילי

7. שהוא לא בכלא

8. חכם

9. פיקח

10. שנון

11. שמבין רמזים

12. שמבין שפת נשים

13. שיודע לדבר

14. ויודע להקשיב

15. שאינו חירש

16. או טיפש

17. שיודע שמחה מה היא

18. ואהבה מי היא

19. ולא של אם

20. ושאינו אגואיסט או אינפנטיל

21. שיודע לאהוב

22. שיודע לחכות בסבלנות

23. שאין לו אגו בגודל כדוה"א ו*** בגודל כדור כאב ראש

24. שיש לו רצון

25. ויכולת

26. לעמוד מולו

27. ולא לסדר את השיער

28. אלא להגיד אני שלם

29. גם כשאני לבד.

30. בקיצור - גבר.

מוקדש ל_M_ ול-Garden of Eden

כבר 8 שנים אני עם ה"אחד". האחד שהתאהבתי בו, האחד שגדלתי לאהוב, האחד שאני אוהבת. לקח לי הרבה זמן להבין שהוא האחד, אפילו המון זמן. ללמוד את הדברים הקטנים, ללמוד שלפעמים הוא כועס וזה לא בגללי, וזה לא אני אשמה. כי אף אחד מאיתנו לא בא עם ספר הוראות. מכשירי חשמל שאנחנו ממציאים באים עם הוראות הפעלה, אנחנו לומדים על החיים מספרים אבל אחד על השני אי אפשר ללמוד מספר. כמה שלא נקרא וננסה ללמוד, לא נצליח. כי כל אחד שונה מהשני, כל אחת שונה מהשניה. אי אפשר לכתוב על זה, כי אחרי שניה אני משנה דיעה. אחרי שנה אני כבר לא אותה אישה.

אז אחרי כל כך הרבה שנים, יש עוד מה ללמוד וזה לא מפתיע. אם את עצמי אני לא ממש מכירה.

אז עכשיו אני רוצה למצוא את האחד שכשאני אראה אותו, אני אזכור את הפנים שלו לנצח. שברגע שאני אסתכל עליו אני אתאהב בו. אחרי כאב כל כך גדול, אחרי חיפוש ואחרי המתנה כל כך ארוכה, הוא יגיע ואני אוכל לנוח. כי אני אסתכל עליו ואדע שזה הוא שישאר איתי לנצח, ויאהב אותי נו מטר וואט, ואפילו אם הוא לא יסתכל לי בעיניים ישר מההתחלה אני אדע שיש בינינו קשר חזק יותר מכל דבר אחר. ואז אני אקרא לו בשם שאני אבחר לו ואני אלמד אותו מי אני ואלמד מי הוא ולמרות שזאת ההתחלה, אני אדע שהוא האחד. האחד שהוא רק שלי.

אני חושבת שאני מספיק בוגרת בנפשי וגופי ואני מספיק שלמה עם עצמי כדי להתחיל הכל מהתחלה, כדי ליצור את עצמי מחדש, להפוך לאחרת בשביל מישהו שיהיה לי האחד. וזאת יכולה להיות גם מישהי שתהיה לי האחת. שאוהב יותר מאת עצמי ויותר עם כל רגע שעובר.