אם לא אעלה אותךֳ על ראש שמחתי.

נכון שתמיד אומרים לנו שהעיניים שלנו הם החלון לנשמה?

אז אם העיניים שלנו חולות, זה אומר שהנשמה שלנו חולה? אני חושבת שכן, כי העיניים שלי כל הזמן חולות. כל כמה חודשים יש לי איזה דלקת עיניים שמצריכה טיפול אנטיביוטי אנטיהיסטמיני בתרחיפים סטריליים לעיניים. כנראה שהחלון מלוכלך, מקולקל, חולה כדי שייראו שהנשמה חולה ויעזבו בשקט.

אבל לא איכפת לאף אחד.

אתמול יצאתי למסע שופינג עם חברה באאוטלט בהרצליה וקניתי לי חצאית קצקצרה ושמלת סטרפלס קצקצרה ו2 חזיות של פמינה. ונכון שהוצאתי על כל הנ"ל 400 שקל אבל אישה צריכה להתפנק לפעמים. כשהתקשרתי לב' מהחנות חזיות ושאלתי אותו כמה אני יכולה להוציא, הוא החזיר לי מן תגובה מתנערת מאחריות כזו של "תעשי מה שאת רוצה". הייתי אומרת "סבבה" וקונה את כל ה-4 חזיות שמדדתי והתאימו לי (באופן מפתיע), אבל משום מה התאמצתי לשבור את הראש איזה 2 לקחת מתוך ה-4.

כשהגעתי הביתה, כדי להתכונן לצאת להליכה, גיליתי שהאייפוד של ב' בו אני משתמשת כשאני יוצאת להליכות לא טעון ושב' יודע שהוא לא טעון. עכשיו, אני יודעת שזה אולי מפגר לחשוב ככה, אבל הרגשתי כאילו שזה מתוך חוסר התחשבות או מתוך דווקא. אתה יודע שאני משתמשת בו, ואתה יודע שאני יוצאת יום כן-יום לא להליכה. אז למה - אם אתה יודע שהוא לא טעון - לא שמת אותו בטעינה??

אז ב' טען שכואב לו הראש וכשהראתי לו את הרכישות החדשות לא ראיתי שום התלהבות, או "תתחדשי".

אז הטענתי את האייפוד כמה דקות כדי שיספיק לי לשעה של הליכה, הוא אכן הספיק, ממש כמו כד השמן בנס! אבל כשחזרתי מההליכה, צמאה, עייפה, מתה מחום גיליתי שב' (שמפעיל מזגן בחורף) כיבה את המזגן והפעיל לעומתו מאוורר, וש-3 בקבוקי החצי ליטר ריקים (כשיצאתי היה בקבוק וחצי).

אני לא יודעת למה, אבל הרגיש לי כאילו אתמול ב' היה נחוש לגרום לי להרגיש חרא, שלא מתחשבים בי, שאולי אפילו שונאים אותי. זה לא נעים בכלל. אני לא חושבת שהוא מודע לזה אפילו, אני לא אמרתי לו כלום. כי כאב לו הראש, אבל אני מתחשבת ואני לא מתלוננת למישהו שהוא חרא של בן אדם ומתנהג כמו חתיכת ילד בן 3 זבל ודביל, כשכואב לו הראש.

ועכשיו אני שוב צריכה לעשות שופינג כדי להרגיש טוב.

אני שונאת שמוציאים לי את הרוח מהמפרשים. אני בן אדם ממש שמח אבל כשעושים לי עצוב, אני אחרת.

יש מצב שאני מתה

מתה מבפנים, משהו אכל אותי המון זמן

כנראה עכשיו לא נשאר מה לאכול יותר,

אני אמנם אישה גדולה ומפוארת

אבל מבפנים תמיד היתה ילדה קטנה

שמתחילת החיים הקצרים שלה משהו אכל אותה מבפנים

כל פעם קצת,

נגיסה נגיסה

אני לא יודעת מה זה אומר לגביי עכשיו

אבל כנראה שכשאישה נאכלת מבפנים עד תום

לא איכפת לי "לצאת מהארון"

אין יותר, עכשיו צריך לצמוח מחדש

לצמוח,

כדי שהדבר הזה שאכל אותי כל כך הרבה שנים

ימשיך בעבודתו נאמנה.

אני כל פעם צריכה להגיד לעצמי, הוא מת כבר שנים, תתגברי. זאת היתה אהבה גדולה, ראשונה, טהורה, בתולית, אפלטונית. היחיד שעשה לי בית ספר, היחיד שנתן לי להרגיש שחופש זה דבר שממעיטים בערכו. הוא היה זה שמעולם לא אמרתי לו את הדבר היחיד שרצה לשמוע, והוא היה זה שהכי לא האמנתי לו.

ובדיוק כשהיה לי אומץ לבוא ולהיחשף בפניו ולהגיד לו שתמיד אהבתי אותו, ותמיד האמנתי לו בערך. בדיוק כשזה היה המקום הנכון לעשות את זה, הוא הלך. אני מאמינה שיותר טוב לו שם, פה הוא כבר סיים את מה שהיה לו לעשות.

אני אפילו לא התחלתי, יש לי רשימה כל כך ארוכה שאת רובה אין לי בכלל סיכוי להגשים. כמה רחוק אני מוכנה ללכת בדיוק עכשיו, בדיוק כשזה לא מתאים, אם רק בשביל לעשות את כל מה שיש לי פה ולפגוש אותו שוב. לפגוש אותו ולהגיד לו שהוא הרס הכל, להגיד לו שאהבתי, שהאמנתי.

בדיוק עכשיו, כשזה לא מתאים.

כי אני מתה מבפנים.

בא לי לקחת את המחשב

לצאת החוצה

לשבת בחוץ

עם בירה (הייניקן למי שלא מכיר אותי מספיק)

וסיגריה (מלבורו לייט למי שלא יודע)

ופשוט לשבת

ולשמוע מוזיקה

אז בא לי

אז מה אם אתה חתיך?

אז מה?

זה אומר שאני צריכה לחלום עליך בלילה?

ולקום כולי משתוקקת?

אז מה אם אתה במרחק יריקה?

אז מה?

כאילו מה נראה למוח שלי?

שהוא יכול לתת לעצמו להשתולל כשאני ישנה?

ככה לשתף פעולה עם האגו?

זה לא חוקי העניין הזה!!!!

לקום בבוקר נוטפת זיעה, עדיין להרגיש אותך אבל להתעורר עם מישהו אחר, מישהו שנמצא שם ואני יודעת שהוא שם. הוא תמיד יהיה שם, בעיקר כי ככה אני רוצה. אבל אתה, בתוך החלומות שלי נכנסת, או התפרצת ליתר דיוק, מציע לי לתקן לי את האוטו, לנקות לי את השמשה, להחליף לי שמן במנוע...

מה קורה פה? ממתי אני כזאת? ממתי? אני? החמודה והמקסימה אני?

כנראה שזה לא קורה לי, אולי זה המיסטר הייד שלי, או הגברת הייד שלי, שאני בכלל לא יודעת על קיומה, כשהיא מתעוררת אני ישנה וכשהיא מתעוררת היא משתוללת. הדברים שאני בכלל לא הייתי חולמת עליהם, את כולם היא עושה. אני אפילו חושבת שהיא יותר יפה ממני, יש לה חוצפה, יש לה כוח ויש לה עוצמה.

כנראה היא התעוררה אתמול בלילה, ואת כל מה שאין לי אומץ לעשות היא עשתה והשאירה לי לחלום על זה...