לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


על קו ירושלים תל-אביב

כינוי: 

מין: זכר





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2006

ככה זה כשיש (רק) שניים


קטנים וחומים, עלעלים של סתיו

מקיפים אותי, גווייתי מתקררת.

קול אצור בתוכי מסרב לפרוץ

ולשחרר את זעקתי לעולם.

 

חולפים העוברים והשבים,

ממהרים בצעידתם להמשך יומם,

לא רואים או שמא מתעלמים

האם זה משנה כלל? לא לי...

 

לפתע מרגישה את ידי מתרוממת

מחפשת גזע להיתמך, להישען

מגששת ותרה אחר המשען

שיבוא ויאושש את שארית כוחותיי, וחיי

 

אך רק הוא יושב שם. מחייך. ושותק.

מעשן, ושותק.

מחכה שאעשה את הצעד אליו,

שאשבר לפניו.

 

מסרבת להיכנע, ידי עדיין תרה באפילה

אחר גזע, ענף אפילו זלזל, שיהיה לי למשען

לא! לא אפנה אליו עוד את ראשי.

לא אעניק לו את אותה תחושה מוכרת.

 

היד מתעייפת, איתה גם קודקודי.

רוחי עוד לוחמת, מונעת ממני להפנות ראשי,

אך גם היא תישבר, ואני אסתובב.

 

מייד הוא יזדקף, לא יחדול לחייך.

גם לא לעשן. רק יניד בראשו כמו אומר:

"בואי, ילדה. הולכים, ההצגה נגמרה..."

 

ואני, אציית כתמיד.

וכל שאבקש הוא שיפסיקו המחשבות,

שלא יטרידו יותר את מנוחתי,

שאוכל לפחות למצוא מרגוע לנפשי,

אם לא לגופי...

 

נכתב על ידי , 16/2/2006 16:04   בקטגוריות ריפוי בכתיבה, ופתאום בחלומי, ברוך שעשני כרצונו, טופ 5  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של באד זיינמאן ב-19/2/2006 10:47



4,105
הבלוג משוייך לקטגוריות: אינטרנט , תרשו לי להעיר , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיתס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיתס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)