קם בבוקר – לא קורא ת'עיתון

מסיט לחצן אדום של מים חמים – חוזר לגנוב דקות שינה יקרות

יוצא מן המיטה – פותח ת'חלון

משייף את פניי – מקווה שתעריך

מקפץ לחדרי רטוב – כבר לא מרגיש בו לבדי

מתארגן בזריזות – מנקה שאריות משלשום

הוגה במחשבות נוגות – כבר יותר מדי זמן בלי

שיחה מהבוס – תירוץ מוכן מראש

מגיע להיכל* - מתקן טעויות

עוצר במפתיע במפתן ביתי – מסדר ומנקה, מקווה שתעריך

מתגלגל לאיטי לאורך הרחוב – לפני המעלית, עוצר, חושב, מה עכשיו?

האם בפניי עוד יום של מחשבות?

האתן לנפשי להירגע, לנוח קצת על זרי הדפנה?

משתחרר מהתחושה רק לכמה רגעים

ולשעה קלה מצליח להתאים את עצמי לקצב הישן והמוכר של השגרה

לא שוכח לבלוס – צריך להשמין

אין ברירה. מזמין מונית.

הסיבה אינה היא, אך לעירה אני מגיע.

מייד מתמלא במחשבות על מה היה יכול להיות?

שותק רוב הזמן, בוהה בגברים בגיל העמידה מתגוששים

שולח יד לכיס אולי פלאי הטכנולוגיה ישקיטו שוב את נפשי הסוערת

לבסוף מסתיים בלא-כלום קרב מיותר נוסף

חוזר למונית ואיתי המחשבות שעזבוני אך לכמה דקות

מקווה שבדרכי חזרה פלאי הטכנולוגיה לא יכזיבו שוב

נכנס שוב למשרד

כמתוך הרגל בודק עדכונים – קטע חדש כותרתו מזמינה

נעתקה נשימתי.

משתדל שלא לתת לחיוך להתרחב ולהתפשט

עדיין כאן,

לא בורח, לא עוזב, גם לא מתכונן

אבל כן חושב

האם זה מקרי, אמיתי או אולי אף יותר?