15:07 משרה נתחי טונה טרייה בחומץ;

קוצץ חצי פלפל אדום, חצי גזר, שתי שיני שום, פטרוזיליה וכוסברה דק-דק;

            פורס עגבנייה אחת אדמדמה לקוביות קטנטנות;

            חצי פלפל חריף יבש ("שאטה") חתוך גס;

            זורק את הכל למחבת משומנת (היטב!) על חום נמוך;

            מוסיף מלח, פלפל ומעט פפריקה מתוקה;

15:17  הרוטב מתבשל במחבת, מעמיד סיר קטן על אש בינונית;

            שופך פנימה כוס וחצי אורז (ברור) לטיגון קל;

            קוצץ את החצי השני של הפלפלים והגזר;

            מוסיף כוס וחצי מים רותחים לסיר האורז;

            זורק פנימה את הפלפלים והגזר הקצוצים;

            מוסיף מלח בנדיבות ובוזק מעט (קורט...) של כורכום.

15:27  חותך לרצועות את חזות העוף שהפשירו בינתיים;

            משרה במרינדה; (גם לטבח מתחיל יש סודות)

            לחכות 20 דקות – ולצלות!

15:37  שולף את נתחי הטונה מקערת החומץ ושוטף;

            מסדר את הנתחים העסיסיים במחבת על המצע המבעבע;

            45 דקות – מוכן!

15:39  נותן ערבוב לאורז, לא נדבק. תפשתי אותו בזמן;

            לוקח טעימה בכף, פותח את הדלת לחדר שינה;

            "הצליח לך האורז, מיתס" - היא מאשרת;

            האורז מוכן.

15:42  יאללה! לסדר, לנקות, להחזיר דברים למקרר...

15:56  נזכר ברצועות עוף!!

            שולף מחבת נוסף (מרובעת עם פסים), קצת שמן (ואז עוד קצת...), חום גבוה;

            נתחי העוף משחימים במהירות;

            הופך את הנתחים לצד שני וחוזר לנקות; (ארררגגג....)

16:03  חזות העוף שחומים מבחוץ  לבנים מבפנים; (כמו שצריך!)

"חזה עוף במרינדה" – מוכן!

            "אורז צהוב עם פלפלים וגזר" – מוכן!

            גולת הכותרת של השבת עדיין מתבשלת...

16:09  מוסיף קצת מים למחבת בה מתבשלת טונה, שלא תתייבש;

            שולף את הפלטה הקטנה מהארון, מפנה לה מקום של כבוד על השיש!

16:17  טעימה קטנה מהטונה – קריספי מבחוץ נימוח בפה מבפנים :)

            10 דקות לשבת...

            ארוחת שבת בשעה (וקצת...) – מוכנה!!!

16:23  טלפון לאמאבא ;

            סמס לשותף לסמינריון, מעדכן התקדמויות אחרונות. נדבר כבר מצידה השני של השבת ;

            מה נשאר?

            מכבים / מדליקים אורות (הכל דולק חוץ מבחדר שינה) ;

            הכל מאורגן.

            חיוך מתפשט...

            "שבת שלום מותק"

16:27 כניסת שבת.

במשך השש וכמה שנים שהיינו ביחד, הצלחתי לגרור את האקסית לכמה משחקי כדורגל זניחים של קבוצתי האהודה נגד אריות הליגה הלאומית כמו בית"ר ב"ש (עליה השלום?), הפועל אשקלון (תבדל"א, כפרעלייך מישל...)והפועל רעננה (ה' ייקום דמה).

ניסיונותיי החוזרים ונשנים לעורר את התלהבותה (או סתם רוח חיים) ממהלכי הכדורגל המבריקים של חבורת הלא-יוצלחים באדום, הצליחו בערך כמו ניסיונותיה הכושלים של קבוצתי האהודה להעפיל לליגת / לנצח שני משחקים ברציפות / לא לספוג שער בדקה ה-94 / לא לספוג שער שוויון בדקה ה-95 מהרחקת כדור סתמית של שוער הקבוצה היריבה מקצה רחבת ה-16 שלו, לאחר שהובלנו 2:0 עד הדקה ה-72... (מחק את המיותר).

וודאי תבינו מה רבה הייתה הפתעתי כאשר במהלך אחד מאותם משחקים משעממים, אותן הייתה מעבירה האקסית לרוב בשיוף ציפורניה ושיגור חיוכי תמיכה כל אימת שחשה כי קבוצתי האהודה שוב ספגה שער (הרבה חיוכים קיבלתי...; רובם היו במקום), התנהל דו-השיח הזה (לא נגעתי!!): *

היא: "תגיד, למה שי* סנוב?"

אני: "מה??";

היא: "הוא כל הזמן עומד לבד מכל השחקנים האחרים"

אני: "זה כי הוא באופסייד, מותק"

שתיקה קצרה

אני: "רגע, שנייה שאני אבין, את קלטת ששי נמצא תמיד בנבדל???"

היא: "כן... או שהוא ממש סנוב..."

שתיקה קצרה

אני (בפרץ של בהתלהבות) : "את רואה מותק, עכשיו הקוון לא הרים דגל כי כריסטי* לא היה מעורב במהלך המשחק, זה נבדל פאסיבי, ראית?"

היא (מצננת את הפרץ שבי בחופזה): "עד כאן, מותק..."

* שי = שי אהרון החלוץ המהולל של הפועל "השלום" ירושלים.

* כריסטי = כריסטי בראטו הקשר הרומני המוכשר של הפועל "השלום" ירושלים.

ביום שישי התחיל המונדיאל, לרגל המאורע החגיגי אספתי את כל כישוריי השכנוע הטבעיים שלי [וגם קצת כוח פיזי והבטחה לפינוקים בתמורה ;-)], ולקחתי (גררתי...) את אהובתי לצפות במחצית השנייה של ארגנטינה-חוף השנהב, בסביבות הדקה ה-80 נפסל שער של ארגנטינה בשל שריקה של הקוון (ע. שופט) לנבדל. נבדל פאסיבי שהפך לאקטיבי...

היא: "למה אין גול?"

אני (בחשש): "כי היה נבדל, את יודעת?"

היא: "אה, ברור!"

אני (בחשש מתגבר): "זה לא בדיוק נבדל רגיל..."

שתיקה קצרה

לאחר כמה שניות חיוך גדול נפרש על פניי. היא הבינה. בקלות.

אמרתי כבר שהיא מ-ו-ש-ל-מ-ת?

חוק מספר 11 – נבדל

עמדת נבדל:

הימצאות בעמדת נבדל אינה עבירה כשלעצמה.

שחקן נמצא בעמדת נבדל כאשר:

·        הוא יותר קרוב לקו השער של הקבוצה היריבה מאשר  (1) הכדור; (2) שחקן היריבה הלפני אחרון.

שחקן אינו בעמדת נבדל כאשר:

·         כאשר הוא נמצא במחצית המגרש של קבוצתו; או

·         הוא נמצא בקו אחד עם שחקן הקבוצה היריבה הלפני אחרון; או

·        הוא נמצא בקו אחד עם שני שחקני הקבוצה היריבה האחרונים.

עבירת נבדל:

שחקן בעמדת נבדל ייענש (כלומר, השופט ישרוק לנבדל) רק אם, ברגע שחברו לקבוצה נגע ו/או מסר את הכדור, השחקן, לדעתו של השופט, היה מעורב במהלך המשחק באופן פעיל (active play):

·         מתערב במהלך המשחק; או

·         מפריע לשחקן של הקבוצה היריבה; או

·         משיג יתרון על-ידי הימצאותו באותה עמדה.

אין עבירת נבדל:

אין עבירת נבדל אם השחקן (שנמצא בעמדת נבדל) מקבל את הכדור ישירות מ:

·         בעיטת שוער (בעיטה מקו ה-5); או

·         הוצאת כדור חוץ; או

·         בעיטת קרן.

הפרות/ סנקציות:

בגין כל עבירת נבדל, השופט יעניק לקבוצה היריבה בעיטה חופשית לא-ישירה, מהמקום בו התרחשה עבירת הנבדל.

החלטות של מועצת המנהלים של התאחדות הכדורגל העולמית:

החלטה 1

בהגדרה של עמדת נבדל, "יותר קרוב לקו השער של הקבוצה היריבה" משמעו שכל חלק מראשו, גופו או רגליו של השחקן [הנמצא בעמדת נבדל] קרוב יותר לקו השער של הקבוצה היריבה מאשר (1) הכדור ;(2) שחקן הקבוצה היריבה הלפני אחרון.

זרועותיו של השחקן [הנמצא בעמדת נבדל] אינן נכללות בהגדרה.

החלטה 2

ההגדרות של מרכיבי "התערבות במהלך המשחק באופן פעיל" הן כדלקמן:

·            התערבות במהלך המשחק = לגעת או לשחק בכדור שנמסר על-ידי שחקן בקבוצה שלך.

·           הפרעה לשחקן של הקבוצה היריבה = למנוע משחקן של הקבוצה היריבה לשחק בכדור או להגיע למצב שהוא יכול לשחק בכדור באחת מהדרכים הבאות: להפריע בבירור לכיוון התנועה שלו; להסתיר לו את שדה הראיה ; לרמוז בתנועה או לבצע תנועה, אשר לדעתו של השופט, מטעה או מפריעה לו [לשחקן הקבוצה היריבה].

·         להשיג יתרון על-ידי הימצאות באותה עמדה [עמדת נבדל] = כאשר שחקן [הנמצא בעמדת נבדל] נוגע בכדור שחזר אליו מקורת השער או משקוף השער של הקבוצה היריבה; או כאשר שחקן [הנמצא בעמדת נבדל] נוגע בכדור שחזר אליו לאחר שפגע/נהדף על-ידי שחקן של הקבוצה היריבה.

נ.ב.

ממחר, אני רואה את המונדיאל בחינם... :)

יום שישי, 26 לדצמבר 1997, אחר צהריים סגרירי בלונדון מנומנמת של אחרי ה-Boxing Day, יושב דחוס בקרון רכבת תחתית עמוס גברים בגיל העמידה לבושים בסגול. יורדים בתחנת אפטון פארק, כמדומני, וצועדים למגרש. רכשתי חוברת של הפר-גיים, ומייד עלעלתי לראות אם מופיע משהו על "הקוסם" פרום איזראל, מרבית העמודים הוקדשו למנג'ר הנערץ דאז, כמה מילים על הכישרון העולה (ריו פרדיננד) וכמובן, הבועט בפנים, הרכש מהיריבה הצפונית – ג'ון הארטסון.

24,532 צופים הטריחו עצמם לאיצטדיון האנגלי הישן, בסגנון שכבר לא רואים יותר בעידן הצ'מפיונס ליג (אפילו הייבורי ננטש...). כבר בכניסה הבדלי התרבות ניכרים: הבירה נמזגת כאילו אין מחר, ותור ענקי משתרך בדוכן ההימורים על המשחק, אני מנסה לשכנע את אבא לשים איזה 20 סטרלינג על בישול של הקוסם, אבא שלי לא ממש מתלהב מהישראלי השחצן, שבגללו "גררתי" אותו ללונדון, מעדיף לשים 50 על שער עצמי ("אם כבר להמר, שניקח כסף שיחזיר את הטיול הזה..." – צודק, עם יחס של 1 ל-29 על שער עצמי, נראה הימור טוב).

15 הדקות הראשונות חלפו ללא אירועים מיוחדים, בסביבות הדקה ה-17, "הקוסם" מתגלגל על הדשא וצעקה עזה מהדהדת ברחבי האיצטדיון. אייל מתאושש מהר, ומבצע את הבעיטה החופשית בעצמו (מי אמר שהוא לא ישרוד באנגליה??) חולפות להן עוד כעשר דקות בעצלתיים, המשחק לא מתעלה לרמה גבוהה, קובנטרי מתבססת בעיקר על הגבהות סתמיות בניסיון למצוא את ראשו של דיון דאבלין החסון.

בדקה ה-29 כדור חוץ לטובת הפטישים, ריפר מוציא אותו לקשר הצעיר פרנק לאמפארד, שמעביר את הכדור מייד לברקוביץ', שמתקדם בזריזות במרכז המגרש, הראש קדימה סורק נתיבי תנועה, ומתקדם באין מפריע, כ-45 מטרים מהשער, מבלי להוריד את מבטו מהמגרש הפתוח, מעביר משגר אייל, מסירה אלכסונית שחוצה את קו ההגנה של קובנטרי ומותירה את פול קיטסון לבדו מול שוער קובנטרי.

קיטסון לא מתבלבל ומגלגל בקלילות פנימה, הקהל באקסטזה, הארטסון, קיטסון לאמפארד וחבריהם מתחבקים וצוהלים.

על הדשא שרועה דמות קטנה, תאקל מאוחר של אחד משחקני הקישור האחורי של קובנטרי, השבית את הקוסם של הפטישים באותו היום. כעבור שניות ארוכות מורד אייל על אלונקה, לקול מחיאות הכפיים העזות של רבבות האוהדים שגדשו את האיצטדיון, אייל מתרומם לרגע מהאלונקה ומנופף להם חזרה בחיוך.

בשבילו הם באו,

בשבילם הוא משחק...