|
כינוי:
Remilia Scarlet מין: נקבה MSN:
כאן מתבצעת סלקצייהתמונה
מצב רוח כרגע: 
RSS: לקטעים
לתגובות
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
הייתי שמחה לכתוב לך מכתב, מתישהו,
אם היה לי מושג מה אני רוצה להגיד.
וזה לא שלא ניסיתי.
יש המון דברים שהייתי רוצה לספר לך
למשל, זה שהתחלתי ללכת לפיתוח קול ולעשות עם עצמי משהו
או המיקרופון החדש שישפר את ההקלטות בכל-כך הרבה
או, ההתנהגות הדפוקה של אנשים מסביב, שלא חושבים פעמיים לפני שהם הורסים לעצמם את החיים עם שטויות של גיל ההתבגרות
שאני מתגעגעת לכתיבה שלך (לא דווקא של הדברים ההם.)
וסתם שלפעמים אני חושבת עלייך ולא יודעת כל כך מה לעשות עם זה.
אבל.. היה טוב וטוב שהיה.
אני לא יודעת אם יש לנו כל כך על מה לדבר עכשיו, או אם יש יותר מדי רצון.
(הלוואי שהייתי כמוה שיודעת לפתח שיחת חולין גם כשדברים הם לא כמו פעם)
היה ריב אידיוטי, זה נכון. אבל מאחוריו היו כל כך הרבה מתחים שרק חיכו להתפוצץ כבר.
ואולי אין להם פיתרון אמיתי.
שתינו הספקנו להשתנות המון בשנה הזאת.
או שאולי הבעיה האמיתית היא שבמה שמפריע לצד השני לא השתנינו בכלל.
זה כבר לא באמת משנה, נכון?
אבל הייתי צריכה לכתוב את זה. גם אם תקראי את זה וגם אם לא (זה לא כל כך קריטי בסך הכל, אני בטוחה שזה לא משהו שיזיז ממש אחרי שנה)
אני מודה לך על כל הזמן יחד, גם אם זה נגמר איך שזה נגמר
ו...מקווה שטוב לך עכשיו. זה הכל.
| |
אני רוצה אנימו 2#
אבל כרגיל, רצונות לחוד ומציאות לחוד.
וכשאני עושה ספירת מלאי ומגלה שקיבלתי 219 תרגילים במתמטיקה, דו"ח מעבדה מורחב, פרזנטציה (אבוי) באנגלית, מיקוד בצרפתית, ש"ב בלשון ועבודה בהסטוריה, אני לא בטוחה שאפילו יהיה לי זמן לכל זה גם בלי האנימה.
כמובן, זה לא מה שיגרום לי לדלג על הגרוק. או על לונה פארק אלוהים-יודע-מתי.
האמת שגרמת לי להיזכר בפרק של רמזור.
וזה לא סימן כזה טוב, אגב. כי זאת חרא סדרה. והיא אפילו לא מצחיקה.
אין יותר מדי חדש, עם כמה שזה הזוי.
או שאולי חרישות מאסיביות (ו.. טוב.. נו.. אה.. קצת נאופטס) דופקות את המוח וגורמות לו לשכוח המון אירועים חשובים.
ואם כבר לשכוח, יש משהו מערער בלדעת שיש לך שני חורים גדולים בזיכרון
לדעת שקיימים שני אירועים מכוננים בחיים שלך, ואתה זוכר מהם רק תמונה כללית ומטושטשת, שאולי היא בכלל המצאה שלך שנועדה להדחיק את המציאות.
אני לא חסידה גדולה של ההיפנוטים המפגרים שאמורים לגרום לך להיזכר בטראומות, אז אני מכבה את האופציה הזאת. אני אפילו לא יודעת אם אלה טראומות בכלל.
איזה בולשיט, לעזאזל. הלוואי והייתי זוכרת וזהו.
| |
אני רוצה אנימו 1#
אני רוצה אנימו. ואני רוצה זמן לאנימו.
ולמי אכפת מי קורא פה או לא OTL אני רוצה אנימווווו. אפילו אם זה יהיה קרימי מאמי או אקיקאן.
ואני רוצה לחזור לימים (יום) היפים (יפה) שכתבתי דעות על דברים, ולא רק איזה פוסט רגשי של "בא לי למות. ביי."
ועכשיו יש חופש פסח (שאמנם בכלל לא מרגיש כמו אחד, אבל בכל זאת זה 17 ימים שצריך לנצל. או אולי קצת פחות.)
אז אני פשוט אלך לעשות את כל העבודות שצריך בעולם, אלך להשלמות המטומטמות ולשאר המקומות (דנה! ♥)
ואז אתעצל ואראה אנימו במשך כל היום.
אולי אני אפילו אחזור לבלוגלי!!
סג.
אחלה עידכון אחרי שנה וחודש של היעלמות.
מצד שני הייתי צריכה לכתוב את זה איפשהו. ומסיבה הזויה כלשהי זה נראה לי בדיוק המקום.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
