סכיזופרניה
כאן שוגלים יונים.
|
 כינוי:
בן: 33 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2009
זה עדיין רעיון רע.
אני חושב שהייתי קצת נמהר בפוסט הקודם שלי. לא לא, אל תדאגו, לא שיניתי את דעתי.
אני עדיין חושב שהמהלך הצבאי בעזה הוא היה שגוי. אבל אני חושב שלא הייתי מספיק נהיר בכוונתי.
לפני כמה ימים שמעתי שני מורים שלי מדברים ביניהם: "ראית? 300 הרוגים! הראינו להם מזה, הא?" והשני "כן כן, מכסחים אותם!".
שניהם מורים למוסיקה אגב, ושניהם אני מעריך מאוד. כאילו כדי להוכיח את זה באותו היום ראיתי תוכנית אירוח כלשהי (שכחתי את שמה - "עושים סדר"? יכול להיות?), בה התארחה איזו ד"ר שהציגה נתונים סטטיסטיים של דעת קהל. מתוכם מתברר כי יש 90% תמיכה במהלך (!!) אם כי רק 50% בערך חושבים שהוא ישיג תוצאות ואחוז נמוך אף יותר (קצת יותר מ-20%) שחושב שהמהלך יפיל את חמאס. זה היה מעניין מאוד, ומשעשע גם כשהמראיינת שאלה את הד"ר "אז מדובר בנקמה?" "לא, מה..." גמגמה הד"ר בתשובה.
ניחא. בכלל התוכנית כולה הייתה דיי קומית, עם האלוף שהופיע לפני כן שהצהיר בפה מלא "יש לצאת למערך קרקעי כיוון שרק מהלך קרקעי יניב תוצאות" בתשובה לשאלת המראיינת אם הוא חושב שהיציאה למבצע (באופן כללי) הייתה נבונה או במידה. גם ב-nrg לא חשבו פעמיים ופרסמו סקר ששואל את קוראיו אם הם חושבים שיש לצאת למהלך קרקעי או לא (בהארץ צחקו עליהם שהם "מצמצמים אפשרויות" - מי שמכיר את הטור בהתחלה של מוסף שישי).
נקודת ההנחה שאין מקום להידברות היא למעשה הבעיה העיקרית פה.
אבל קודם לכן - אני כן שיניתי את דעתי. בערך.
כלומר, הדבר היחיד שהשתנה הוא המחשבה שלי ש"זה לא יעבוד".
לאט לאט, נראה לי שהמהלך הזה יצליח - אולי קצת.
בשביל זה יש להבין את הרעיון הכללי של המהלך - להראות לאוייב, לחמאס "אנחנו השתגענו - אתם שיחקתם באש, התגריתם בנו ועכשיו נדפקתם. מה לעשות, אנחנו משוגעים". ובאמת בישיבת עיתונאים של החמאס שמעתי שההתקפה של ישראל הוצגה כרעיון לא שפוי והיחס הכללי הוא שהתחלקנו על השכל.
אז אולי זה יעבוד באמת - אולי חמאס יבוא עם ידיים פתוחות. אולי הם מבינים רק כוח.
אבל מה שמפריע לי זה שאף אחד לא רואה פה את הבעיה המוסרית. אני מדבר על כך שהמדינה מרשה לעצמה לפתוח במהלך כזה.
תעזבו אותכם מתוצאות - עזבו אותכם מהשלכות. ותשכחו גם מחמאס שנייה.
אם, נניח, הייתי אני בממשלה ומחליט החלטות. ואם הייתי יודע שמהלך כזה -בוודאות מוחלטת- יביא לנפילת חמאס ובעקבותיה לשיחות שלום ואז גם להסכם שלום ממושך, עדיין לא הייתי בוחר בדרך הזאת. כי אני לא חושב שהמטרה מקדשת את האמצעים, והרעיון לפתוח מתקפה כזו הוא רעיון פשיסטי כי הוא שם את הערך הפטריוטי של הגנה על המולדת מעל הערך של קדושת החיים.
נכון שכל מלחמה עושה זו, אבל כאשר מדובר בעם שחי בשטח כבוש ללא ריבונות עצמאית - אני, באופן אישי, חושב שלמדינה אין זכות לפגוע בהם ככה.
בעיית הקסאמים היא בעייה קשה, אני לא מתיימר להיות בעל פתרון אליה -מלבד הרעיון של הדברות עם החמאס שאנשים דוחים שוב ושוב בשאט נפש, למרות שהיו קריאות לכך, ונוצרו הבנות- אבל לפתור את הבעיה עם אלימות - לפוצץ ולהרוג ילדים ונשים, זה אסור על המדינה. מעצם היותה מדינה דמוקרטית, אסור למדינה, משום סיבה שהיא לפתוח בהתקפה על אזרחים שחיים על שטחה (ואני יודע שיש שיאמרו שמדובר בהתגוננות כנגד הקסאמים. לא, זה לא טיעון. חמאס רואה בקסאמים שהוא יורה התגוננות כנגד המצור וישראל הכובשת אותם ולא כהתקפה - וזה לא משנה כמה הם יצדיקו את זה, זו עדיין התקפה).
דווקא בימים אלה מעניין לקרוא בעיתון על הרב פורמן, מתנחל, שניהל קשר הדוק עם אחד ממקימי חמאס, מחמוד א-זהר (שכיום פועל, אם אני לא טועה, כדובר חמאס), שידוע עליו שהצהיר שאין לישראל זכות קיום ובלה בלה בלה. ביחד הם ניסחו כמה הבנות והסכמים - כן, שמעתם נכון, מתנחל ושהיד ניסחו מסמכים שיהוו בסיס להבנה הדדית -ונחשו מי דחה אותם? נכון. רבין. הוא טען שאי אפשר לנהל שיחות עם חמאס.
אז מה עכשיו? מהלך קרקעי? לא למדנו כלום ממלחמת לבנון? עברו רק שנתיים, שלוש. בקושי.
אני מרחם על האמהות של החיילים שיצאו היום לעזה. ועל המצפון שלנו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
