סכיזופרניה

בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

ואז נולד לאבקראפט.

התמונה לקוחה אגב, מסרט אנימציה ספק משעשע ספק מוזר שעשו BBC ע"פ האופרה של יאנאצק "השועלה הערמומית" (שמספר על שועלה לא ערמומית בכלל, דרך אגב. זה מבוסס על קומיקס, זה אפילו סיפור די יפה). אפשר למצוא את המלא ביו טיוב. זה מקטע אחד שהשועלה נושאת נאום פמיניסטי לפני עדת תרנגולות, מנסה לשכנע אותם שהתרנגול הבכיר הוא שמוק, רגע לפני שהיא רוצחת אותם. סצינה משעשעת לכל הדעות.

אבל זה לא מה שאני רוצה לדבר איתכם עליו. לא.

אני רוצה לספר לכם על הדבר הכי מפחיד בעולם.

באמת, בלי צחוקים, בשיא הרצינות.

בעלי לב חלש או אנשים שלא בטוחים שהם רוצים לחיות את שארית חייהם בפחד מוזמנים להפסיק לקרוא פה. אני לא צוחק ולא מנסה למתוח אותכם, מה שאני אספר לכם עכשיו דומה במידה רבה לפעם הראשונה שראיתם את 2 Girls 1 Cup. זה ירדוף אתכם בסיוטים הכי נוראים שלכם, בלילה אתם לא תצליחו לישון. מי שלא חושב שהוא יעמוד בזה, שיעזוב עכשיו. כל מי שממשיך לקרוא באחריותו בלבד. אני הייתי מעדיף לא לדעת את מה שאני יודע, אבל עכשיו זה כבר מאוחר מדי.

עדיין פה? בסדר גמור. בעיה שלכם עכשיו.

אז זה הדבר הכי מפחיד בעולם:

אופס, התבלבלתי בתמונה. זה הדבר הכי מפחיד בעולם:

ככה זה נשמע. לא מרשים במיוחד, נכון?

אני מצטער על ההקדמה הארוכה אבל אני לא יכול פשוט להפיל עליכם את הכל ביחד. אתם חייבים להבין קצת את הרקע כדי לתפוס את רוחב היריעה ועד כמה הדבר הזה מפחיד.

עכשיו, תחזרו שוב לתמונה של הילדה. זה מפחיד לדעתכם?

כן ברור, אבל למה זה מפחיד אתכם? היא נראית מאיימת? כלומר כן, התשובה ברורה: היא נראית כמו מפלצת, כמו שד. אם הייתם רואים תמונה כזו לפני המצאת הפוטושופ בטח הייתם משתינים במכנסיים. כל פעם שאני חושב על התמונה אני מרגיש צמרמורת. כאילו שתינוקות לא מפחידים אותי גם ככה. החיוך הזה יוצר תחושה של ריחוק – היא לא דומה לנו, היא יצור, והריחוק יוצר פחד (שבהמשך יצור גם שנאה כמובן). הפחד נעוץ גם בחוסר ידיעה שלנו את הכוח של היצור – איך הוא מצליח להתרכז ככה? מה הוא רוצה? למה הוא פה, ואיך זה שאף פעם לא שמעתי על משהו דומה? קשה להתמודד עם החוסר ידיעה – עם חוסר השליטה.

המסקנה הברורה שאני חותר אליה היא שפחד הוא חוסר הידיעה.

והפחד המוחלט הוא הפחד ממה שאיננו יודעים ולעולם לא נדע, או במילים אחרות: השאלות הגדולות של החיים- למה אנחנו כאן, מאיפה באנו, לאן אנחנו הולכים. זה מה שהופך את הדת לפופולארית. וגם לגישה קלה יותר לחיים, גישה פחות מאתגרת. זו לפחות הסיבה שאני אתאיסט- התשובה של הדת נראית לי כמו פתרון פשוט מדי לעולם הכאוטי שסובב אותנו. אבל, בכל מקרה, זו עדיין אחת התשובות שהציעו, ועד היום רוב התשובות החלופיות הן למעשה אותה התשובה במסווה. כלומר, גם הפריקים של החייזרים שטוענים שמה שכתוב בתנ"ך הוא תיעוד של חייזרים או אני לא יודע מה – זה בדיוק כמו פתרון האלוהים. זה אותו הפתרון – יש יישות כלשהי שאיננו מבינים או תופשים, ומכאן והלאה הכל אפשר לייחס לה – כל מה שאנחנו לא מבינים בעולם קשור אליה. כל שאלה מכילה את אותה התשובה – זה הכל בגלל היישות הזאת:

למה אנחנו צריכים חוקי מוסר? כי אלוהים ציווה.

למה אנחנו כאן? כי אלוהים ברא אותנו.

למה אף אחד מהמילונרים החארות שדפקו אותנו עם משבר כלכלי לא חוטף עונש או לפחות מכות רצח (ואם כבר, למה משה קצב לא חוטף מכות רצח)? זה הכל חלק מתוכניתו של אלוהים, והוא יחטיף לקצב מכות באופן אישי בעולם הבא.

וכדי שלא נפחד כל החיים שלנו אנחנו גם טוענים שהיישות בעדנו, כלומר, טובה (והנה עוד שאלה – בעדנו זה טוב? והדת עונה "כן, כי אלוהים אמר שכן").

אני באמת ממליץ לכם לעצור פה. די, היה נחמד. אתם באמת לא רוצים לדעת את מה שאני הולך לכתוב פה. "אז למה אני כותב?" אתם שואלים. כי אני חייב. ואחרי שתקראו אתם גם תבינו. או שלא. באמת, עדיף שלא תמשיכו. חבל עליי, חבל עליכם.

אבל פה נעוצה הבעיה. מה אם הופיעה שאלה שגם התשובה "זה חלק מתוכניתו של אלוהים" לא עונה עליה? מה אם עולה שאלה קיומית שממנה לא יכולה לנבוע שום מסקנה בעד או נגד האל ושקיומו או חוסר קיומו הסובייקטיבי ואוניברסאלי לא משפיע עליה כהוא זה? שאלה שגם אם מחר בבוקר ישו ומוחמד ירדו מהשמיים ויסבירו לנו שאלוהים הוא למעשה בודהה לא תעזור לנו לפתור אותה והיא תשאר בלב שלנו עד קץ הזמן?!

אתם מבינים את המשמעות אני מקווה.

זו חוסר הודאות המוחלטת ביותר. זו החוסר ודאות היחידה בעולם שתישאר לא פתורה לעד. גם אחרי המוות אנחנו נשאר עם הספק. זה יאכל אותנו מבפנים. הגוף שלנו יירקב עד שרק הפחד הזה יישאר.

זו ההזדמנות האחרונה שלכם. תפסיקו לקרוא עכשיו, או שזה לא יעזוב אתכם לעולם. אתם תתחרטו על הרגע הזה כל החיים שלכם. אני נשבע.

מוכנים?

השאלה היא "מה זה לעזעזל?!"

ואל תזלזלו, מדובר ב"מה זה" גדול מאוד.

אולי יהיה לי יותר קל להסביר את עצמי אם תאזינו לדבר הזה כשהוא מואץ פי 16: הנה. עדיין מבולבלים? זה בסדר. גם אני הייתי ככה בהתחלה.

המקור של הצליל הוא כנראה באזור 50^oS; 100^oW והוא נקלט ע"י NOAA (National Oceanic and Atmospheric Administration) או המשרד הממשלתי לחקר מזג האוויר והאוקיאנוסים של ארה"ב. החברה שם הציבו כמה מקלטים במעמקי האוקיינוסים כדי לקלוט קולות של צוללות אוייב. מה שלמעשה הם קלטו היו הרבה מאוד צלילים מוזרים. מעל לכולם התבלט אחד – The Bloop. כן, זה מה שהשמעתי לכם. זה הדבר הכי מפחיד בעולם.

למה הוא מפחיד? מה שונה בבלופ לעומת, למשל, הצליל "ג'וליה", שגם נשמע מפחיד: משהו אומר "ג'וליה" או דומה לכך, בהאצה? ובכן, יש הבדל. הבלופ הוא באמת ייחודי - שונה מהשאר בנקודה אחת מאוד משמעותית:

מדובר ביצור חי.

אני אתן לכם שנייה לעכל את זה.

זה נשמע קצת כמו דג בעצם – אז הגיוני נכון?

אה רגע. תעצרו עם המחשבה הזו. תקשיבו לצליל המואץ.

עכשיו תדמיינו את הגודל של הדג. ועכשיו תקשיבו לצליל המקורי, זה שנתתי לכם בהתחלה בהתחלה. תגיעו לקטע הקטן של הבלופ ותנסו לדמיין מה הגודל של הדג הזה. ולכל המפקפקים – כן, זה בטוח יצור חי ולא, זה לא תמנון ענק.

בוא נוסיף עוד איזו עובדה מעניינת – הצליל הוקלט ב-1997 והוא חזר כמה פעמים. הוא גם נקלט ע"י שני רמקולים במרחק 5000 קילומטר אחד מהשני. ועל המפה: