 כינוי:
בן: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
אחרי הסדר יש לי רק דבר אחד להגיד: אני רוצה להיות עיראקי!
למה? אתם שואלים. ובכן, הכל נעוץ בשאלה גסטרונומית עמוקה, שעיקרה ההבדל בין חרוסת רגילה לעיראקית:
חרוסת אשכנזית (הרגילה): כל מיני פיצוחים, לפעמים גם פירות ועוד דברים, תלוי במתכון, טחונים לעיסה חומה ובלתי מזוהה.
חרוסת עיראקית: סילאן עם אגוזים.
חברי עומר פרסם בבלוג שלו כמה הגיגים מאוד משעשעים על פסח. אני זוכר בתקופתו כשאני הייתי כותב כאלה פוסטים מושקעים. אז קדימה כולם, תנטשו את הבלוג שלי ועברו אליו, אני כבר מתחיל להתעצל ולפרסם סרטונים במקום לכתוב משהו מקורי בעצמי. אולי זה ידחוף אותי לכתוב משהו מעניין/מצחיק באמת.
ביום שישי דאשתקד גיליתי לראשונה את נפלאות הסנוקר. שזה למעשה משחק ה-Eight Ball. מעכשיו, אני מכריז על זה רשמית, כל שישי הופך לשישי-סנוקר. אתם מוזמנים להצטרף בהמוניכם. העיקר תביאו הרבה כסף...
פעם, ממש מזמן, אני לא זוכר מתי, פתחתי אוסף של מטבעות מכל מיני מדינות, ופשוט אספתי מטבעות זרים ככל האפשר, וכמה שיותר עתיק יותר טוב. דהיינו, יום אחד מצאתי מלא מטבעות ממדינות זרות שאבא שלי שכח בארנק, שמתי את זה בצנצנת, קראתי לזה אוסף והשארתי את זה על המדף שיירקב.
ובכן, עברו 5 שנים, וסדר פסח הגיע גם אלינו, דפק על הדלת. אנחנו כמובן סגרנו אותה מיד כשראינו אותו, אנחנו שונאים אנשי מכירות, אבל הוא תקע את רגלו בדלת. "רגע, רבותיי, אולי בכל זאת אפשר לעניין אותכם ב...". כל אחד מאיתנו חיפש דרך מילוט, עד שלבסוף אמי החליטה להקריב את עצמה. "בסדר," היא כמעט בכתה, "אני אקנה. כמה?".
וכך מצאתי מחדש את האוסף הנשכח ומצאתי, בין כל המטבעות השונים, פני בריטי מ-1908. איזה אתר אחד אמר שזה שווה בין 2,000 דולר לבין 50,000, אבל אתר אחר אמר שזה שווה בין 50 סנט ל-20 דולר. למי תאמינו?
לאלה שלא היה להם סדר/ כאלה שמדלגים על רוב ההגדה, להלן אחד הקטעים שפספסתם:
"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי
וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ,
וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה."
ההסבר לשאלה הגדולה מכולם:
"יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". אתם מבינים, בעוד שכתות קיצוניות שונות היו עורכות קורבנות אדם, טבחים המוניים ולאחרונה גם התאבדויות המוניות, באו היהודים ואמרו: "אולי... אולי נגיד לאנשים שלנו שאלוהים לא ישמח אם נמות? אתם יודעים, רק כדי, כזה, לנסות, נראה מה יהיה."
וכך היהודים שרדו עוד 2000 שנה, למורת רוחו הגדולה של כל העולם.
Fetish בטחון.
בכלל, מבחינה קולינרית, להיות עיראקי זה דבר מאוד חיובי. והרי זה עניין של הכרח, שכן היות שגרגרנות מעצם טיבה קשורה במצב רוח, מצב רוח טוב תלוי באוכל טוב, ואוכל טוב תלוי במוצא שלך. למשל, אם אתה רוסי, שתיית וודקה בשבילך זה כמו שתיית מים. אם אתה ארגנטינאי, בשבילך עוף זה אוכל צמחוני. כן. הכל עניין של מוצא. בעצם, אם חושבים על זה, ההבדל בין כל המינים והגזעים בעולם נעוץ כולו באוכל. נעוץ... כמו מזלג.
תגידו, מי המציא את השמועה המטומטמת הזאת, שהתמכרות זה דבר גנטי?!
"אני מצטער, אני רוצה להפסיק, אבל זה לא אני, זה הגנים שלי!"
זה כמו תוכנית שנים עשר השלבים, שהיא תחלס פרופגנדה דתית, רק שפה זה אפילו יותר גרוע.
כאילו, בתוכנית 12 השלבים, זה כזה "להודות שאנחנו חסרי אונים מול האלכוהול" ואחרי זה "לקבל על עצמך כוח עליון" ואז כאילו, בעזרת הדת אתה מתגבר על ההתמכרות. אבל פה, עם הבילבולי שכל האלה שהתמכרות זה דבר גנטי, זה כאילו רק השלב הראשון: "להודות שאתה חסר אונים מול האלכוהול". ואז מה? שום דבר. זה מי שאתה. זה חלק מהדי.אן.איי שלך, ככה אתה נולדת. ואנשים אחרים צריכים לקבל אותך. אולי כדאי גם לעשות מצעד להגברת המודעות החברתית. נקרא לזה מצעד התאווה.
סיפור קצר על החתולים:
יש לי חתול שקוראים לו צונאמי. הוא מאוד חמוד, אבל המוח שלו הוא כנראה בגודל של גרגר אורז.
יש לנו אוכל רך כזה שהם אוהבים (זה מין עיסה שנראית כמו קיא), ולפעמים נותנים לו ולפעמים נותנים לחתולים אחרים. אבל הוא ממש אוהב את זה. ממש ממש. אז מה? כל פעם שחתול אחר מקבל הוא בא ומציק ומשגע את השכל. מה הפתרון?
נותנים לו. אבל... רק קצת. לוקחים טיפ טיפה בכפית. הוא נותן ביס והולך שמח ומאושר.
אתם מבינים? אין לו שום תפיסה כמותית whatsoever.
הלוואי וכולנו היינו מטומטמים כמוהו.
אני ממש רואה את זה קורה - הסכם שלום עם הפלשתינאים יחתם מיד - אם רק לאף אחד לא תהיה תפיסה כמותית.
אלה יתנו חתיכת אדמה כזאת ואלה אדמה כזאת, יאללה, סולחה, ואף אחד לא מתעסק מה הערך האמיתי של האדמה הזאת.
שלא לדבר על איראן, שכבר לא תהיה כ"כ צמאת כוח, כי מספיק שיהיה להם חייל אחד כדי שהם יחשבו "היי, גם לנו יש צבא, אנחנו כמו ארה"ב, אנחנו לא צריכים פצצת אטום".
איזה חזון משיחי - שלאף אחד לא תהיה תפיסה כמותית. ערסים כבר לא ישדדו פלפונים ברחובות, מספיק שתיתן להם שקל והם יחשבו שיש להם כמו לכל אחד, וכל אחד יהיה מרוצה ברגע שיהיה לו אפילו קמצוץ ממה שיש לאחר. אנשים לא יצרכו סמים, כי מספיק שהם יריחו סיגריה באופן פאסיבי וזה כבר אותו הדבר... וכן הלאה וכן הלאה, דוגמאות כמיטב הדמיון.
ועם זאת, בסופו של דבר, הכל מסתכם בזה:
ואני שואל: יש אוננות שהיא לא מנטלית? (תחשבו, תבינו, ואז תנקו את עצמכם למען השם).
מכירים את הקטע הזה, שאתם בחופש כלשהו ואתם פוגשים ברחוב את אחד המורים שלכם?
אז זהו, שאני לא מכיר את הקטע הזה. כולם מכירים אותו, חוץ ממני. זה אולי בעיה באופי שלי, אולי אני לא יוצא מספיק, אבל אף פעם לא נתקלתי במורה שלי סתם ברחוב או בחנות אביזרי מין או כדומה. זה פשוט לא קורה. ואני תמיד שומע סיפורים על זה. המסקנה שלי - הם משקרים. כאילו, מה יותר מצחיק מללכת עם חבר ברחוב ופתאום להגיד: "אוי שיט, זו... היא", ואז להתחבא או לעבור לצד השני של הכביש תוך כדי סיפורי אימה וזוועה על הסבל הנוראי שנגרם לך בגללה במשך שנת הלימודים. זה כמו שאתה הולך ברחוב ואז זז הצידה בפתאומיות ומעמיד פנים כאילו עשית זאת לא לדרוך על משהו שבעצם לא נמצא שם, ואז גם כל האנשים שמאחוריך עושים אותו הדבר. זה מעין בדיחה פרטית עם עצמך, לימים שבהם תהיה בודד וזקן, אחרי שאשתך תעזוב אותך עם כל הילדים והנכדים, וההזיות יתחילו שוב, אתה תוכל לספר לקולות שמדברים אלייך על "איך כשהייתי צעיר..." ואז לחלוק צחוק עליז וטוב לב עם עצמך, ולחזור לישון על הספסל. בקור.
וואו, השעה עכשיו זה כבר שתיים, לא אכלתי ארוחת בוקר, השיער שלי עוד מפוזר, אני בפיג'מה, בכלל לא התחלתי את היום!!
פאק אני אוהב את החופש.
אגב, עומר, מה לעזעזל אתה עושה בריצת מרתון בהולנד?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
