 כינוי:
בן: 34 MSN:
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2008
אין פורנו בטלויזיה.
אני יודע. מחשב. אני יודע.
זה לא קל. תבינו, אצלנו זה מסודר ככה שחדר המחשב הוא מין כוך כזה בסוף הגלקסיה שהדרך היחידה להגיע אליו היא דרך החדר של ההורים שלי.
"אז איך אתה רואה פורנו?" אתם שואלים. ובכן, בעידן המחשב האישי, אני כרגיל, מפגר מאחור (ויש הטוענים שרק מפגר, אבל ניחא), ועדיין עובד עם מחשב כללי אחד של כל המשפחה. זה לא מצחיק, אפילו לאחותי יש מחשב משלה. הוא דפוק, כן, אבל זה בגלל שהיא מתעקשת לעבוד עם Windows, ולא לעבור לאובונטו.
אז ככה יוצא, שמלבד במקרים שאני לבד בבית ויכול להנות מקצת זמן איכות עם האינטרנט, אם בערב אני רוצה פורנו, אז טלויזיה.
במיוחד בחופש. למה? כי בחופש, אני בשקט יכול לשים אוזניות וללכת להדליק טלויזיה. כן, אפשר לעשות את זה ביום רגיל, אבל אז אם ההורים מתעוררים, הם מתחילים לשאול ולבדוק מה אני עושה לעזעזל ב-3 בלילה בלי מכנסיים.
ולכן, בחופש, בדיוק בתקופה קריטית כ"כ של השנה, אני בדר"כ מתחיל עם איזה סרט קומדיה, ואז עובר לאימה או דוקומנטרי, וכשברור לי שכולם כבר נרדמו מזמן, אני מתחיל לזפזפ בקצב עד שאני מוצא את מבוקשי. פעם זה היה נחמד. זה היה קל. היו לי שלושה ערוצי "יס סטארס", וערוץ אגו, מלבד קוד חסימה (שאותו אני גיליתי) היה חופשי. ואם גם זה לא עובד, תמיד היו את ערוצי הסרטים (במיוחד הערוץ של הסרטים הישראלים. בסרטים ישראלים תמיד יש מלא סקס).
אבל עכשיו זה כבר לא ככה. יס טארס 1 חסום, אגו צריך לשלם, וערוץ הסרטים הישראליים עבר לטימבקטו והתחיל לעשות שידורים חוזרים של תוכניות במקום סרטים.
ומה אני אמור לעשות? לחפש בערוץ הסרטים הרגילים?
הנה כמה רגעים בלתי נשכחים מהחופש האחרון:
יס סטארס שלוש, בדר"כ יש שם סקס... בוא נבדוק... הממם... "צלם פוגש בנערה צרפתייה בזמן שהוא מחפש לצלם תמונות מדבריות והם מנהלים רומן סוער".... זה נשמע טוב. *קליק*. רואים בחורה רצה באמצע שום מקום ואחריה עוד מישהו. היא לא ממש רצה על חייה, יותר כמו ריצת "רבתי איתו" דרמטית מעצבנת כזאת. אני מתעלם. הם מגיעים... והולכים מכות?!... מה עובר על הצרפתים האלה?! ממשיכים הלאה... כן... נראה שהם השלימו... בטח עכשיו יהיה סקס - ... מה?! הם קפצו קדימה לחלק שאחרי הסקס?!! מזה, סרט אומנותי או משהו?!?! עכשיו אחד פאקינג בלילה, מה אתם משדרים לי סרטים רומנטיים בלי סקס??
בואו נראה... האהא... אוקיי... או! מה זה? "מסג' לכל הגוף" (או-לה-לה), הגבלת גיל - 18, יופי, מושלם... רגע... זה הולמרק, איך זה יכול להיות? טוב, נבדוק... *קליק*. יש כאן בחורה ערומה... ויש פה מישהו שעושה לה מסג'... אבל... מה הולך פה?! יש לה... ציצים שמוטים... והם... הם מדברים על פילוסופיה... אני... אני מבולבל... יש לסרט הזה שם של סרט פורנו, לא פחות, אבל...
אתם מבינים בשלב הזה אני מתחיל להיות מיואש.
אפילו נניח הייתי מכין את עצמי מראש, מה לעשות? מה עושים?
"אמא אבא, אני רוצה את ערוץ אגו". אבא: "למה אתה רוצה את ערוץ אגו?"
אני: "אה... החלטתי שאני אוהב מכוניות... אבל, אולי נעשה נסיון, תעשה אותו רק בחופש הזה".
אוקיי, אפילו נניח שהם לא יתפלצו מזה שאני רוצה את הערוץ הכי שובניסטי בעולם בערך, זה רק פתרון זמני. הרי אני לא באמת רוצה את ערוץ אגו, זה לא מעניין אותי מאוד לראות אנשים אחרים משחקים בלק-ג'ק ובטח שלא מכוניות. ואז מה?
(א) אחרי החופש הזמני הזה, בחופש הגדול, זה האמיתי, אני לא אוכל לעשות את זה שוב.
(ב) אני אהיה חייב לראות חלק מהתוכניות שלא מעניינות אותי, אחרת ההורים שלי יחשבו קצת, יעשו אחד ועוד אחד, "הוא נשאר עד מאוחר, ביקש את הערוץ ולא צופה בו במשך היום...." זה משאיר רק אפשרות אחת: אני רואה פורנו. שבזמן שזו עובדה שהיא שווה ברמה האוניברסלית לכל הילדים בני ה-17 בעולם, גם הרמה של הרצון של כולנו שההורים שלנו לא ידעו על זה היא שווה באופן אוניברסלי, אולי אפילו בין-גלקטי. זה בדיוק כמו אוננות: זה סוד שההורים בטח מודעים אליו, אבל אף אחד לא באמת רוצה שההורים שלו יתפסו אותו... זה כזה... לא נעים... וכן הלאה.
אבל זה מחזיר אותנו, שוב, לשאלה הגורלית: מה לעשות? מה? מה עושים?
ולכן, יס, אני פונה אליכם כחברה שמספקת לנו טלויזיה איכותית, נוחה ונעימה, אני מבקש מכם להיות יותר אדיבים ולספק את הצרכים של הצופים המאוחרים, נקרא להם "האנשים המאוחרים", שפשוט מתקשים למצוא את סיפוקם בשידורי הלילה שלכם. בתודה, יובל גרינפיס, ראש הפורנוגרפים אנונימיים.
| |
מרתון פרי בייבל פלושיפ
וכמובן האהוב עליי:
עוד.
מי שזוכר, היו לי כמה מרתונים של קומיקסים אחרים. אני אאסוף אותם לרשימה חדשה בקרוב.
עד אז, תהנו. באתר שלהם יש אולי אפשרויות מוגבלות אבל אני הזמנתי את הספר והוא כנראה כבר הגיע (עדכון בקרוב).
| |
אחרי הסדר יש לי רק דבר אחד להגיד: אני רוצה להיות עיראקי!
למה? אתם שואלים. ובכן, הכל נעוץ בשאלה גסטרונומית עמוקה, שעיקרה ההבדל בין חרוסת רגילה לעיראקית:
חרוסת אשכנזית (הרגילה): כל מיני פיצוחים, לפעמים גם פירות ועוד דברים, תלוי במתכון, טחונים לעיסה חומה ובלתי מזוהה.
חרוסת עיראקית: סילאן עם אגוזים.
חברי עומר פרסם בבלוג שלו כמה הגיגים מאוד משעשעים על פסח. אני זוכר בתקופתו כשאני הייתי כותב כאלה פוסטים מושקעים. אז קדימה כולם, תנטשו את הבלוג שלי ועברו אליו, אני כבר מתחיל להתעצל ולפרסם סרטונים במקום לכתוב משהו מקורי בעצמי. אולי זה ידחוף אותי לכתוב משהו מעניין/מצחיק באמת.
ביום שישי דאשתקד גיליתי לראשונה את נפלאות הסנוקר. שזה למעשה משחק ה-Eight Ball. מעכשיו, אני מכריז על זה רשמית, כל שישי הופך לשישי-סנוקר. אתם מוזמנים להצטרף בהמוניכם. העיקר תביאו הרבה כסף...
פעם, ממש מזמן, אני לא זוכר מתי, פתחתי אוסף של מטבעות מכל מיני מדינות, ופשוט אספתי מטבעות זרים ככל האפשר, וכמה שיותר עתיק יותר טוב. דהיינו, יום אחד מצאתי מלא מטבעות ממדינות זרות שאבא שלי שכח בארנק, שמתי את זה בצנצנת, קראתי לזה אוסף והשארתי את זה על המדף שיירקב.
ובכן, עברו 5 שנים, וסדר פסח הגיע גם אלינו, דפק על הדלת. אנחנו כמובן סגרנו אותה מיד כשראינו אותו, אנחנו שונאים אנשי מכירות, אבל הוא תקע את רגלו בדלת. "רגע, רבותיי, אולי בכל זאת אפשר לעניין אותכם ב...". כל אחד מאיתנו חיפש דרך מילוט, עד שלבסוף אמי החליטה להקריב את עצמה. "בסדר," היא כמעט בכתה, "אני אקנה. כמה?".
וכך מצאתי מחדש את האוסף הנשכח ומצאתי, בין כל המטבעות השונים, פני בריטי מ-1908. איזה אתר אחד אמר שזה שווה בין 2,000 דולר לבין 50,000, אבל אתר אחר אמר שזה שווה בין 50 סנט ל-20 דולר. למי תאמינו?
לאלה שלא היה להם סדר/ כאלה שמדלגים על רוב ההגדה, להלן אחד הקטעים שפספסתם:
"רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךָ, וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי
וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים, שָׁדַיִם נָכֹנוּ וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ,
וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה."
ההסבר לשאלה הגדולה מכולם:
"יָקָר בְּעֵינֵי יי הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו". אתם מבינים, בעוד שכתות קיצוניות שונות היו עורכות קורבנות אדם, טבחים המוניים ולאחרונה גם התאבדויות המוניות, באו היהודים ואמרו: "אולי... אולי נגיד לאנשים שלנו שאלוהים לא ישמח אם נמות? אתם יודעים, רק כדי, כזה, לנסות, נראה מה יהיה."
וכך היהודים שרדו עוד 2000 שנה, למורת רוחו הגדולה של כל העולם.
Fetish בטחון.
בכלל, מבחינה קולינרית, להיות עיראקי זה דבר מאוד חיובי. והרי זה עניין של הכרח, שכן היות שגרגרנות מעצם טיבה קשורה במצב רוח, מצב רוח טוב תלוי באוכל טוב, ואוכל טוב תלוי במוצא שלך. למשל, אם אתה רוסי, שתיית וודקה בשבילך זה כמו שתיית מים. אם אתה ארגנטינאי, בשבילך עוף זה אוכל צמחוני. כן. הכל עניין של מוצא. בעצם, אם חושבים על זה, ההבדל בין כל המינים והגזעים בעולם נעוץ כולו באוכל. נעוץ... כמו מזלג.
תגידו, מי המציא את השמועה המטומטמת הזאת, שהתמכרות זה דבר גנטי?!
"אני מצטער, אני רוצה להפסיק, אבל זה לא אני, זה הגנים שלי!"
זה כמו תוכנית שנים עשר השלבים, שהיא תחלס פרופגנדה דתית, רק שפה זה אפילו יותר גרוע.
כאילו, בתוכנית 12 השלבים, זה כזה "להודות שאנחנו חסרי אונים מול האלכוהול" ואחרי זה "לקבל על עצמך כוח עליון" ואז כאילו, בעזרת הדת אתה מתגבר על ההתמכרות. אבל פה, עם הבילבולי שכל האלה שהתמכרות זה דבר גנטי, זה כאילו רק השלב הראשון: "להודות שאתה חסר אונים מול האלכוהול". ואז מה? שום דבר. זה מי שאתה. זה חלק מהדי.אן.איי שלך, ככה אתה נולדת. ואנשים אחרים צריכים לקבל אותך. אולי כדאי גם לעשות מצעד להגברת המודעות החברתית. נקרא לזה מצעד התאווה.
סיפור קצר על החתולים:
יש לי חתול שקוראים לו צונאמי. הוא מאוד חמוד, אבל המוח שלו הוא כנראה בגודל של גרגר אורז.
יש לנו אוכל רך כזה שהם אוהבים (זה מין עיסה שנראית כמו קיא), ולפעמים נותנים לו ולפעמים נותנים לחתולים אחרים. אבל הוא ממש אוהב את זה. ממש ממש. אז מה? כל פעם שחתול אחר מקבל הוא בא ומציק ומשגע את השכל. מה הפתרון?
נותנים לו. אבל... רק קצת. לוקחים טיפ טיפה בכפית. הוא נותן ביס והולך שמח ומאושר.
אתם מבינים? אין לו שום תפיסה כמותית whatsoever.
הלוואי וכולנו היינו מטומטמים כמוהו.
אני ממש רואה את זה קורה - הסכם שלום עם הפלשתינאים יחתם מיד - אם רק לאף אחד לא תהיה תפיסה כמותית.
אלה יתנו חתיכת אדמה כזאת ואלה אדמה כזאת, יאללה, סולחה, ואף אחד לא מתעסק מה הערך האמיתי של האדמה הזאת.
שלא לדבר על איראן, שכבר לא תהיה כ"כ צמאת כוח, כי מספיק שיהיה להם חייל אחד כדי שהם יחשבו "היי, גם לנו יש צבא, אנחנו כמו ארה"ב, אנחנו לא צריכים פצצת אטום".
איזה חזון משיחי - שלאף אחד לא תהיה תפיסה כמותית. ערסים כבר לא ישדדו פלפונים ברחובות, מספיק שתיתן להם שקל והם יחשבו שיש להם כמו לכל אחד, וכל אחד יהיה מרוצה ברגע שיהיה לו אפילו קמצוץ ממה שיש לאחר. אנשים לא יצרכו סמים, כי מספיק שהם יריחו סיגריה באופן פאסיבי וזה כבר אותו הדבר... וכן הלאה וכן הלאה, דוגמאות כמיטב הדמיון.
ועם זאת, בסופו של דבר, הכל מסתכם בזה:
ואני שואל: יש אוננות שהיא לא מנטלית? (תחשבו, תבינו, ואז תנקו את עצמכם למען השם).
מכירים את הקטע הזה, שאתם בחופש כלשהו ואתם פוגשים ברחוב את אחד המורים שלכם?
אז זהו, שאני לא מכיר את הקטע הזה. כולם מכירים אותו, חוץ ממני. זה אולי בעיה באופי שלי, אולי אני לא יוצא מספיק, אבל אף פעם לא נתקלתי במורה שלי סתם ברחוב או בחנות אביזרי מין או כדומה. זה פשוט לא קורה. ואני תמיד שומע סיפורים על זה. המסקנה שלי - הם משקרים. כאילו, מה יותר מצחיק מללכת עם חבר ברחוב ופתאום להגיד: "אוי שיט, זו... היא", ואז להתחבא או לעבור לצד השני של הכביש תוך כדי סיפורי אימה וזוועה על הסבל הנוראי שנגרם לך בגללה במשך שנת הלימודים. זה כמו שאתה הולך ברחוב ואז זז הצידה בפתאומיות ומעמיד פנים כאילו עשית זאת לא לדרוך על משהו שבעצם לא נמצא שם, ואז גם כל האנשים שמאחוריך עושים אותו הדבר. זה מעין בדיחה פרטית עם עצמך, לימים שבהם תהיה בודד וזקן, אחרי שאשתך תעזוב אותך עם כל הילדים והנכדים, וההזיות יתחילו שוב, אתה תוכל לספר לקולות שמדברים אלייך על "איך כשהייתי צעיר..." ואז לחלוק צחוק עליז וטוב לב עם עצמך, ולחזור לישון על הספסל. בקור.
וואו, השעה עכשיו זה כבר שתיים, לא אכלתי ארוחת בוקר, השיער שלי עוד מפוזר, אני בפיג'מה, בכלל לא התחלתי את היום!!
פאק אני אוהב את החופש.
אגב, עומר, מה לעזעזל אתה עושה בריצת מרתון בהולנד?
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
