לא יודעת מה הקשר אבל אני מרגישה מטומטמת.

אני מרגישה כאילו יש לי הכל...אבל משהו חסר. ומה לעשות....נמאס לי להעמיד פנים שהכל בסדר.

בתכלס הכל בסדר...אבל משהו מציק לי...יש לי מועקה כזו בלב..

ואין לי מושג ממה היא נגרמת. כי בתכלס כמו שאמרתי הכל בסדר...וזו הסיבה שלאני לא מבינה למה בדיוק אני לא מאושרת. אני יודעת שבפוסטים הקודמים ציינתי שאני מאושרת..והייתי. אבל זה נגמר מהר...

התקופות הטובות תמיד עוברות מהר יותר מהרעות והקשות..

זה בדיוק כמו שאומרים שכשעסוקים אז הזמן עובר מהר...כשכיף הזמן עובר מהר..

וכשלא...................................................................הזמן פשוט זוחל לו לאט לאט לאט...

ואני ממש לא יציבה. המצבי רוח שלי משתנים מרגע לרגע..כמו של איזו אישה בהריון או משו חחח.

אני יכולה להיות ממש ממש מאושרת ובשניה אחת אני כבר בדיכאון. לא אני לא בדיכאון....אני פשוט לא יודעת מה קורה לי..מה עובר עליי. אני מחפשת את עצמי...אבל אני לא מוצאת. ואני לא רואה את זה..אני פה..

אני פשוט פה ואני לא צריכה לחפש. אבל זה לא נכון..כי אני לא מרגישה ככה. ואני יודעת שאני סותרת את עצמי. אמרתי כבר...אני לא החלטית אני סותרת את עצמי תמיד אני פשוט מנסה לראות את המצב מצדדים שונים ונקודות שונות. לא טוב לי. ואין לי סיבה ברורה, וזה בדיוק מה שמטריף אותי.

אני מרגישה שאני לא יכולה להיות לבד...אני לא יכולה להיות עם עצמי...כי אני נכנסת לדיכאונות מוזרים.

כוסאמק...בחיים לא כתבתי פה פוסט כזה..אני יודעת שזה אולי מוזר. אבל אני משתדלת לא לכתוב פוסטים שהם על רגשות שלי...אני מפחדת שזה עלול לפגוע בי בצורה כלשהי. אבל זין על הכל. מצידי שידעו את זה עכשיו עד סוף העולם. נמאס לי. אני לא יכולה להיות עם עצמי כי אני לא יודעת מי אני בכלל. אני מרגישה שהשתניתי שאני מישהי אחרת ושאני לא אני ממש. משהו קורה לי משהו עובר עליי אני לא יודעת מה אבל אני צריכה להיפטר מזה..כי אני פוגעת בהמון המון אנשים בדרך...ולא סתם אנשים.

אנשים שאני אוהבת!! אני מצטערת. אני ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש ממש מצטערת. (פווו כמה "ממש"...חעחע)

אני שומרת על החיוך שיש לי...אני שומרת על הצחוק והכל...אבל זה רק כשאני עם אנשים. כשאני לא לבד.

כי כשאני לבד אני פשוט נשברת. אין לי סיבה לצחוק...ואין לי סיבות לחייך.. ואין לי מה שיעסיק אותי וישכיח ממני את המחשבות האלה..

יש לי הכל...אבל אין לי כלום. משהו חסר, הוא הורס...ומקלקל.

לא טוב לי.

(אני יודעת שלא התייחסתי פה לכל הכיף שהיה לי..והיה לי כיף כל החופש..אבל לא כשאני לבד.

אפילו אתמול במסיבה...אבל ההרגשה הרעה פשוט.....לא עוזבת..)

בתו'ש אני מצטערת.

אני יודעת שבך פגעתי הכי הרבה.

אני לא יודעת אם אני אעדכן בקרוב....