אתם בטח שואלים את עצמכם מה פשר הכותרת...אז ככה...

הכל התחיל ביום בהיר אחד (יום שני) כשאני ושרית עשינו את העבודה בתנ"ך (אם כי בקצת יותר מידיי איחור..) היינו בספרייה העירונית ואמא שלי אמרה לי בטלפון שאנחנו יכולות לעשות את העבודה אצלנו בבית בגלל שיש לנו קאסוטו ועוד פרשנויות בבית. אז הלכנו אלייי וכששרית ראתה את כל הפרשנויות היא

הופתעה...התחלנו במלאכה, והגענו למסקנה שאנחנו יותר מידיי מבינות את כל פשר התנ"ך הזה.

שרית החליטה שבגלל שיש לי הרבה פרשנויות בבית אני רבנית (טוב..לא ידעתי שרבנים צריכים פרשנות...) לא חשוב..אתמול היינו חייבות לסיים את העבודה אחרת לא היינו יודעות כלום היום בבוחן..

ישבנו על העבודה המזורגגת עד 1 בלילה!! אבל צחקנו מלא.. הגענו למסקנה שאנחנו מבינות יותר מידיי טוב..כמו שכבר אמרתי ושרית כל פעם צעקה: "אני יודעת!! אני יודעתתתתתתת!" והתחילה להסביר..

ואני בשלי חושבת.. "חה חה חה הרבנית שרית יודעת!!" כל פעם שאחת מאיתנו ידעה משהו התחלנו לקרוא אחת לשניה "הרבנית" היא אומרת לי הרבנית בת-אל בלה בלה בלה..." ואני "כן, הרבנית שרית. את צודקת בהחלט." מכאן בטח הבנתם שהמצברוח שלי קצת השתפר... לפני הצחוקים שהיו היה מן שלב דיכאוני כזה..של שתינו. אבל דיברנו טיפה והכרחנו את עצמנו לחזור לעבודה. מסתבר שכונו עכשיו עוברים תקופה רעה מגעילה ומעצבנת וטעונה רגשית..( ואוו...מאיפה באה השפה הזו פתאום..אני מרגישה חכמה!) והלימודים והלחץ של בצפר לא תורם להרגשה הזו... לכולם פשוט בא לבכות לכולם פשוט נמאס מהכל ובא למות...להעלם או ווטעברררר! ושוב..כולם יודעים שיעבור וכולם מחכים בקוצר רוח לזה..זה יגיע!

תבוא הגאולה!! יבוא המשיח! (?!) (למקרה שלא הבנתם זה החלק שאתם אמורים להגיד לי "כן הרבנית בת-אל..) חחח

פוסט קצת יותר אופטימי לא?.. גם אני חושבת.. אבל לדעתי אני סתם מנסה לא לחשוב כרגע על הדברים הרעים כמו למשל שיש לי מחר מועד ב' במתמטיקה 3 יחידות ואני לא יודעת כלום! (הוכחה לחכמתי הרבה...) אה כן... יפייייייייי לא נכשלתי בתנ"ך! (רבניות יכולות להכשל בתנ"ך?)

לא חשוב..

אני עדיין מרגישה שהמצברוח שלי דיי גבולי, והוא עלול לחזור להיות דכאוני ומגעיל.

HELP!!!!!!!!!!!!!

נ.ב. - הפוסט הקודם דיי חשוב לי וזה באמת מה שאני מרגישה. ואני אבין אם לא טרחתם לקרוא אותו בגלל הכתב הקטן..(תחמנית אני עא?.. זו הייתה המטרה..)