אתמול רציתי לצאת בגלל שזה סופסוף חופפפשששששששששששש מהבצפר הזה.

אבל היה קר אז במקום זה הזמנתי כמה חברות עדן רותם ושירלי וראינו סרט. אני ורותם ראינו כבר את הסרט ונרדמנו באמצע חח ואז נגמר הסרט ולרותם ועדן לא היה איך לחזור הביתה והן לא זכרו את הדרך..כמה חכם..

אז אני חצי מתה קמתי ואמרתי לשירלי "שירלי צריך ללוות אותן." בסוף הסתבר שרותם יודעת איך להגיע דרך רחוב השומרים אז לא היינו צריכות ללוות אותן הרבה.

היה מאוד חביב חוץ מהעובדה שהאחים הקטנים שלי התקרצצו וראו איתנו את הסרט. אבל נההה...לא הפריעו לי במיוחד. רותם הביאה הרבה קלטות ומסתבר שכמטע את כל הסרטים שהיא הביאה ראיתי. אז לא נורא. לקח מלא זמן לבחור סרט..בסוף יצאתי מקופחת כי לרא רציתי לראות את מה שנבחר. (זו גם הסיבה שנרדמתי..זה היה סרט שראיתי מאתיים פעם.)

קר. בבוקר דווקא היה יום יפה. אה כן..שירלי נשארה לישון אצלי אם זה לא היה ברור חח.

היה לי קר בלילה ברררר...

לא כיף. מיכ לא רוצה לבוא אליי ומשעמם לי לבד בבית עם צחי. צחי משעמם.

בא לי לצאת מהבית הזה. שרית נסעה לסבא שלה, אוף מה נסגר?! נראה לי החנוכה הזה הולך להיות פחות טוב ממה שחשבתי :(

לא כיף לי. יש לי מלא דברים לעשות..ואני לא מתכוונת לעשות אותם בקרוב.

ואוו עכשיו אני מרגישה שיש לי זמן לכתוב חופשי ולשם שינוי פוסט נורמלי אבל אין לי מה לכתוב.

לא יכולתי לכתוב במיחוד בגלל צחי. אחרי הכל זה המחשב שלו וזה..

אבל איזה כיף שהוא חזר..עכשיו אני לא צריכה להיות תלויה באנשים אחרים במיוחד בגלל שאני טיפשה בכל מה שקשור למחשב. נו טוב אני לא כ"כ גרועה בזה..זה לא שאני לא מבינה כלום במחשבים..אני מבינה חצי D:)

משעמם לי.

ואוו איזה פריקי..כואב לי הסנטר חחח LOL גם לפני כמה ימים כאבה לי הגבה..איזה מוזר.

המממ...לא שיגרתי במיוחד.

אוף אני שונאת להיות לבד :'(

Hey TaKe Me AwAy!!

I wanna shout out TaKe Me away away away  away  awayyyyyyyyyyyyyyyyy! aayyy!

אני מרגישה בעע כזה. זה לא חביב במיוחד. פשוט בא לי לעוף מפה. ללכת ללכת...פשוט לא יודעת מה. נמאס לי לשמור דברים בפנים...אני עלולה להתפוצץ בסוף. כאילו עוד שניה דיי זהו אני כבר אגיד את זה בפרצוף. כלמיני דברים שיש שם בפנים כבר כ"כ הרבה זמן ורק מחכים לצאת החוצה.

להגיד לו את זה... (אני מבינה את עצמי וזה מספיק לי.) בזמן האחרון אני מנסה יותר להיות אני. והאמת שזה קצת מצליח לי :) אבל אני נוטה להיות טיפה ילדותית לפעמים. הענייין הוא שפשוט כבר לא אכפת לי יותר. לא אכפת לי יותר מה יחשבו לא אכפת לי יותר מה יאמרו, פשוט להיות אני. אני לא צריכה יותר מזה. אני לא צריכה מסכות..אין לי מה להסתיר. אז למה?! למה להשתמש בזה אם זה חסר ערך? אני מבינה את עצמי. זה בסדר. אני אולי יותר אני..ופחות פוזה או וואטעברר אבל עדיין אני לא יכולה להגיד משהו למישהו בפרצוף. (משהו למישהו?..חח כמו שאמרתי אני מבינה את עצמי...אני חושבת..) ועכשיו אני דיי מרגישה שיש לי את האומץ לשאול שאלות, אני מסוגלת. אין סיבה ש"אנשים מסויימים" ישאלו אותי שאלות, אני אענה, אבל לא אשאל שאלות שמעניינות אותי גם..נכון?

עכשיו אני חושבת על שנה שעברה ועל כל הדברים שהיו בה..ואני מתחרטת על הרבה דברים, המון דברים. אבל אי אפשר לשנות את העבר נכון?.. אבל עדיין אותן שאלות..זה עדיין פה, אני עדיין זוכרת.

ואני חשבתי שאני לא אמצא על מה לכתוב...נו תראו אותי עכשיו..

זה הכל נשפך. נכתב לבד.

WHATEVERRRRRRR

אין לי כוח.

(אני מתחילה להשמע כמו מיכ חח)

איזה יום מעצבן. תגאלו אותי מיסוריי ותהרגו אותי עכשיו.

או שפשוט תוציאו אותי מפהההההההההההה! אני מתה לצאת מפה. אני רוצה לצאתתתתת!

:(        :(        :(       :(         :(           :(          :(         :(

ואווו הבלוג בן חצי שנה :)