עכשיו אני סוף סוף הבנתי את עצמי. למה אני נרתעת מאנשים שנוהגים לחבק כל אחד\ אחת

ולמה אני נגד זה ונגד הקטע של להגיד "אני אוהב\ת אותך" בלי באמת להתכוון לזה. אני לא אוהבת לזרוק סתם מילים לאויר, אני לא מחלקת חיבוקים במתנה, ולכל זה יש סיבה. יש לזה משמעות בעיניי, והאנשים שעושים את זה כ"כ הרבה זה פשוט הופך לדבר ברור מאליו, להרגל, לשגרה. זה הופך את זה לחסר משמעות. אם אני אחבק כל אחד אז כשאני באמת אחבק מישהו מהלב, לא תהיה לזה משמעות מיוחדת. זה יהיה סתם משהו שיגרתי וחסר כל פשר ומשמעות. אני לא סתם זורקת מילים לאויר...כי למילים בשבילי יש משמעות. אני לא אגיד למישהו שאני לא אוהבת "אני אוהבת אותך" ואני לא אגרום לזה להשמע טבעי לחלוטין ורגיל ושיגרתי. כי כשאני אומרת דבר כזה אני באמת מתכוונת.

אנשים רבים הם צבועים לחלוטין בעיניי דוגמא נהדרת לזה היא ילדע אחת דיי שרמוטה שאני לא אגיד את שמה. בואו פשוט נקרא לה נינה. (כבר הזכרתי אותה פעם בשם הזה.) היא מחבקת כל יצור שזז ונמרחת על כל יצור שקיים ממין זכר. היא מחבקת אנשים ואומרת להם "אני אוהבת אותך" אבל גאד נואוז וגם אנחנו שהיא לא מתכוונת לזה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי. חה חה. אני בטוחה בזה שהיא לא אוהבת אותי, ואני לא מחבבת אותה במיוחד ההבדל ביני לבינה זה שאני לא מזייפת נחמדות. אני לא אוהבת אותה אז אני לא אעמיד פנים. היא לא אוהבת אותי- למה לעזאזל היא מנסה להראות חביבה?! איכככככ זה כ"כ מגעיל. אפילו החברות שלה לא מתות עליה במיוחד.

למילים - יש משמעות בעיניי

לחיבוק - יש משמעות בעיניי.

אני לא רוצה לעשות את הדברים האלו סתם כדי שלא יהפכו לסתמיים.

אני רוצה שהם ישארו מיוחדים בעיניי ולכן, אני לא מחבקת אנשים! (חוץ מהחברות שלי)