היה לי יום דיי מעולה. אני לא יודעת מה היה ביום הזה עד עכשיו שעשה אותו כ"כ מעולה..

(או  שאני יודעת ומעדיפה לשמור את זה לעצמי אבל את זה אתם לא יודעים P:)

למען האמת הייתי טיפה מאוכזבת מהעובדה שטרחתי לסחוב ספרים ולא השתמשנו בהם..אבל אין לי טענות. העיקר שלא למדנו :) בעניין הזה שהיה..של האוכל וזה..נידבו אותי (מיכל ברוב חוצפתה) להכין כדורי שוקולד עליי לציין שכמעט שכחתי מהם. ואז נזכרתי שאני צריכה להכין להיום..הכנתי וזה והתהליך היה מאוד ארון כי באמצע נאלצתי להפסיק וללכת למטרו לקנות את העניינים האלו ששמים בתוכם את הכדורים.. (נו הניירות האלו) ואז לקח לי שעה עד שהגעתי למטרו ואז עוד שעה עד שמצאתי את מה שחיפשתי ואז עוד שעה בתור בגלל שאיזו אישה נעל אחת הלכה באמצע החשבון להביא עוד משהו..ואז שוב שעה עד שהגעתי הביתה. בכל מקרה..נורא נורא התאכזבתי כי לא היה אוכל טעים במיוחד היום. מקורות אמרו לי שכדורי השוקולד היו הכי טעימים. ואני בכוונה אומרת מקורות כי היו כמה אנשים. האמת שגם אני חשבתי ככה..אבל לא אמרתי כי אז זה היה כאילו אני משוויצה. נו טוב אז מה?! זה לא שהכדורים הם הכי טעימים בעולם! פשוט הפעם לא הצליח כ"כ ואנשים הביאו דברים מזעזעים. היו שתי עוגות שמבחוץ נראות מאוד תמימות וטעימות..אך אך איך נפלנו בפח. הן לא היו משו. אחת מהן הייתה דיי מזעזעת..וחטיפים..נגמרו לפני שהספקתי להגיע אליהם. אה יש לציין כי השתייה הייתה מעולה. (מה יכול להיות כ"כ רע בשתייה?) ללמוד לסוציו לא התחלתי. מה יהיה איתי? מממ...על התעודה לא תשמעו...לא היו נכשלים. זה הכל. ואוו אני לבד בבית..וזה יהיה ככה כל הסופ"ש חבל שאי אפשר לנצל את זה בגלל המבחן ביום ראשון.

אני חייבת לומר שמאוד מעיק כל הקטע הזה שאני לא יכולה להגיד בפירוש את מה שאני באמת חושבת..אני יכולה כמובן אבל אני לא ממש רוצה. זה עלול לא לשחק לטובתי. יש רק דבר אחד שיכול להפוך את היום הזה ליותר ממושלם...בעצם..אולי יותר מדבר אחד. אני לא יודעת למה אני כ"כ שמחה פתאום. והגעתי למסקנה...צריך להיות ממש חזקים כדי לחייך גם ברגעים הקשים. ואני לא יודעת איך בדיוק זה קשור לפוסט הזה. אבל אני יודעת שזה נכון. ואני יודעת שכשמחייכים גם כשקשה, העולם נראה אחרת. יותר טוב לחיות בעולם כזה באמת שקל..אבל לפעמים פשוט לא בא לי לחייך. נשבר לי.

עכשיו כן :)  אם לומר את האמת...בזמן האחרון אני חושבת שהחברות שלי, אפילו הכי טובות..לא באמת יודעות מה הולך איתי.. האמת היא שאני כבר מפחדת לשתף אותן בגלל שאני חושבת שנמאס להן לשמוע. אני יודעת שנמאס להן לשמוע, אולי כי אני מדברת ומדברת ולא עושה שום דבר בשביל לשנות את זה- אני רק מתלוננת! אני לא יכולה להאשים אותן.

היום שמתי לב לקטע מוזר! מישהו בא וחיבק אותי ולא העפתי אותו..איזה קטע, נכון?! חח האמת היא שהוא עזב לפני שהספקתי לומר משהו. והאמת חחחחחחח (וואיי זה נשמע נורא מצחיק) זה לא היה כזה נורא. סתם לא הבנתי מה היה פשר החיבוק הזה. נמאס לי לשקר, אני לא באמת שונאת אפ'חד..

זה טיפשי להעמיד פנים שכן. אני סתם עושה פוזות, מרחיקה את כולם..אבל לא באמת מפריע לי.

את האמת - (למה אני כל הזמן אומרת ת'אמת היום?!) רוב האנשים שאני "שונאת" זה בעצם להפך. אבל נא זכרו! זה רק רוב! לא כולם! רובם!!

אני חושבת שאני אפרד מהמנהג של להיות מגעילה לאנשים. לא לא אני לא אתחייב אני עלולה לשבור את זה. אממ..אני אהיה פחות מגעילה לפחות. אחרי הכל..אלו אנשים שאני אוהבת אני לא רוצה לפגוע בהם.

 here's your chance

so take iT!!

ואולי...אני מדברת על משהו ספציפי.

ואולי...

זה איזשהו רמז.

ואולי...

אולי..

אני בעצם מדברת על מישהו ספציפי

או

אל מישהו ספציפי.

פאאאאאק

I never meant to be this

complicated!

all I know is

I don't cry for pain!!

אתם בטח שואלים את עצמכם..מה הקטע של המשפטים האלו משירים.

אז אני אספר. אני אגלה את הסוד.

רוב הזמן כשאני כותבת משפט משיר מסויים זה בגלל שאני מתחברת אליו והוא מתאים לי לרגשות ולמה שאני חושבת.

זה הכל...

זה כל הקסם ;)

אכן כן. פוסט ארוך במיוחד.

נו...משעמם?

איזו הקלה.

הוא עכשיו מסתיים.