מצטערת על זה שאני חיה. אולי אם לא הייתי, אפ'חד לא היה סובל בגללי. אני ולירון נפרדנו. ואני לא מאושרת מזה. הדבר היחיד שאני יודעת זה שעשיתי את זה כדי לא לגרום ליותר סבל משכבר גרמתי. אני לא יכולה לשים את כולם על מצב המתנה עד שאני אחליט מה אני רוצה. אני לא יכולה לגרום לכולם לשבת ולחכות שאחליט. אולי יותר טוב לי לבד, אולי ככה אני לא אפגע באף אחד. רציתי לומר לך לירון, אם אתה קורא.. כמה דברים..

לא מגיע לך לסבול, לא מגיע לך להרגיש אבוד בגלל שאני לא יודעת מה אני רוצה. אני מקווה שלא תצא מהחיים שלי ככה פתאום.. מקווה שלא תעלם לי.

כל השיחה הזו אתמול, רק גרמה לי להעריך אותך יותר...ואני כ"כ שונאת את עצמי עכשיו.

אני אולי אשנא את עצמי עוד יותר בגלל שאני כותבת את זה כאן. אני מצטערת שזה לא היה פנים מול פנים, אבל לא יכולתי לתת לך לראות אותי בוכה.

ובטח לא הייתי מסוגלת להסתכל לך בעיניים. אם אני אגיד שאני לא אוהבת אותך זה יהיה שקר. שקר גדול ומטופש.... והינה קטע שכתבתי אתמול:

רציתי לומר לך...

כמה דברים...

אני יודעת שאולי אני צריכה לשתוק.

אני לא יודעת אם אתה קורא את זה לירון

אבל אני רוצה שתדע...

להגיד לך את מה שאמרתי,

לא היה לי קל

ולהיפרד ממך ככה...

היה עוד יותר קשה.

השיחה הזו שהייתה לנו

הפרידה הזו

רק גרמה לי להעריך אותך יותר,

ולאהוב אותך יותר.

לא הייתי צריכה לומר את זה.

אני יודעת...

כי זה יהיה יותר קשה.

אתה בנאדם מדהים,

ומגיעה לך מישהי יותר טובה ממני...

אני יודעת את זה.

אני לא שווה שום כאב של אף אחד.

זה נשמע קצת כאילו

כפו עלינו להיפרד...

אבל זה לא נכון.

כל מה שקרה בשבוע האחרון...

גרם לי להבין,

לא מגיעה לך מישהי שתאהב אותך פחות.

אתה לא צריך אותי.

שנינו יודעים ומסכימים,

שזה היה הדבר הנכון לעשות..

בכל מקרה..אלו דברים שרציתי שתדע. אני מאשימה רק את עצמי בזה... שהייתי טיפשה.

שנתתי לבלבול לצאת מכלל שליטה. אני לא מאושרת מזה. אני לא יודעת מה אני הולכת לעשות הלאה.

אני רק יודעת שזה לא נכון, ולא צריך שכולם יפגעו מזה.

בהתחלה הרגשתי הקלה...על שאמרתי לך הכל...שהוצאתי את זה. אבל אני לא מאושרת מזה. אני לא שמחה.

אני עדיין מרגישה אותו הדבר למען האמת.. אולי יותר גרוע.. לא יודעת. אני עדיין לא יודעת מה לחשוב. ועדיין לא יודעת מה לעשות. ועדיין לא בא לי לצאת מהבית. עדיין לא בא לי לאכול. היומיים האלו היו היומיים הכי גרועים בחיים שלי. לא הפסקתי לבכות, רק בגלל שלא דעתי מה לעשות. לא רציתי שאף אחד יפגע...ניסיתי למצוא דרך. אבל הבנתי שהיא לא קיימת...

אני מצטערת על הכל! על הכל! אני עדיין יודעת... שזה לא יעזוב אותי בזמן הקרוב. אני עדיין בוכה, אני לא יודעת למה... אני יודעת למה. על מי לעזאזל אני עובדת. אני לא יודעת לאן הולכים מכאן. לאן? מה אני אעשה עכשיו?!

אתה, ללא שם חח אם להגיד שאני כועסת עליך? זה לא יעזור. כי זה לא משנה...במילא היו לי התלבטויות עוד לפני שהגבת. ובכלל...אפשר לחשוב מה כבר אמרת... לא אמרת שום דבר שחשוב מספיק, אז רק שתדע, זה לא בגללך. אולי טיפה במידה מסויימת. כי גרמת לי להבין. אני לא יכולה להיות עם מישהו שאני אוהבת פחות ממה שמגיע לו. ולירון...אולי טעינו קצת...חשבתי על זה. אולי הכל היה יותר טוב אם היינו ממהרים פחות, הכל קרה כ"כ מהר. והבנתי שבחודש הזה שאנחנו חברים, זה היה גם בערך הזמן שאנחנו מכירים. ואולי זו הייתה הטעות שלנו. שלא הכרנו מספיק. אני חושבת, שבכל הזמן הזה, היו לנו מעט מאוד שיחות אמיתיות וחשובות. אתמול הייתה אחת מהן. רק שתדע, אתה חשוב לי. באמת.

וזהו. אמרתי את זה. את כל מה שהיה לי לומר. אולי לא הכל, אבל נמאס לי לחפור. את הפואנטה בטח כבר הבנתם...

אוהבת.

מקווה שיהיה בסדר...

שיהיה באמת בסדר.

ואמ..ללא שם. תקרא את התגובה שכתבתי לך. בפוסט הקודם.