החלטתי. נמאס לי לעשות טעויות. ונמאס לי לנסות לתקן... נמאס לי לחיות בכללי. אבל זה מעניין לכם ת'@#$% אז...

אני החלטתי. מה שיהיה פשוט יהיה. כבר לא אכפת לי מה... אני מצטערת שאני מנסה כ"כ. אני מצטערת על שחשבתי לרגע. אני מצטערת על הבלוג הזה. הכל כאן מדכא אותי ברמות כרגע. כולל העיצוב המדהים... אני חייבת לשנות אותו. הוא הורס אותי. עושה לי שחור בעיניים. ועד שאני אחליף אותו... הבלוג הזה הורס אותי.

המחשב הורס אותי. אתם הורסים אותי. אבל אתם יודעים מה?...

אתם לא אשמים... אני זו שהורסת את עצמי.

אני זו שחיה בבועה. אני זו שצריכה לצאת ממנה ולהפסיק להיות טיפשה ותמימה. אני מצטערת על שחיכיתי שתלך... כדי שאני אוכל להנות. לא הייתי מסוגלת לראות אותך. הרגשתי מן שנאה כזו. לא יכולתי להסתכל לך בעיניים. אני עדיין לא מסוגלת. לא מסוגלת להסביר את עצמי. הינה. עוד הפעם! המילים נעלמות לי. אני לא יכולה להסביר את מה שגם אני לא מבינה... אני רק יודעת שמה שאמרתי לך, זה מה שהתכוונתי אליו. אני לא רוצה לריב יותר. זה הורג אותי. נתקעתי. אני לא יודעת מה לומר.

נמאס לי. אנשים תופסים אותי במילה...

ודווקא במילה הלא נכונה... זה לא משנה מה היה, זה לא משנה את מה שאני מרגישה. לא משנה מה יהיה. כרגע... חרא לי. כן אני יודעת... יש עוד חיים לפני והם מדהימים. אבל עד אז... כל הזמן הזה... שידעתי שאתה אמור להיות שם, הרגשתי כ"כ חרא! אני הרגשתי. שאני חרא.

רציתי לברוח..

כבר לא היה לי כוח.

לא היה כוח להתמודד עם זה יותר.

ואולי עדיין?

ואולי עדיף שאני פשוט אשתוק. כי כל מילה שאני אומרת איכשהו מחמירה את המצב! בכל אופציה שתראו את זה.

שרון אני אוהבת אותך. באמת. אני לא אתנצל הפעם.... כי אני לא מצטערת. נמאס לי להצטער ולבקש סליחה על דברים שלא עשיתי. ולמען האמת..

הפעם.. אף אחד לא עשה. כי אף אחד לא ידע. לאף אחד לא הודיעו! מי שידע, ידע את זה רק דרך האוואי של בינת, או הכינוי של סיון. זה הכל!

נמאס לי להצטער. אני לא מצטערת. ולמען האמת אני כועסת עלייך. בן אדם נורמלי לא היה כ"כ נפגע מדבר מטומטם שכזה. הוא היה אומר "אה וואלע מגניב, מתי? איפה?" ולא מתחיל לכעוס על למה לא הודיעו. מברר פרטים ומצטרף. ככה זה הולך. בקטע הזה, באמת, שאת וחובשי עולות לי על הפאקינג עצבים. ויש לי הרבה כאלו בזמן האחרון!!!
גאד דאמטטטטטטטטטטטטטטטטט!!!!!!! אנחנו חבורה עעעעעעעעעעעעעעעעענקיתתתתתתת!!!!!!!!!! אוקיי?! ואף אחד! אבל אף אחד!!!!! אף פעם לא בא עם הקטע הזה של "לא הודעתם לי!!!!" וכל כך נמאס לי מזה. נמאס לי שבאים אליי בטענות. נמאס לי. את באה אליי בגישה כזו "חשבתי שאת חברה שלי!"

איך אני אמורה להגיב?! תגידי לי!!!!

אני חשבתי שאת חברה שלי! אבל את כ"כ מרוכזת בלהיות אימו מטופשת ופרנואידית. את עסוקה יותר בלחשוב "למה לא הודיעו לי?!" את באה ישר בגישה של "חשבתי שאת חברה שלי! ביי!" את גאדדדדד כ"כ מרוכזת בעצמך! את לא טורחת לברר אם מישהו ידע על זה אחרת ממך... אז תתעוררי מותק. כולם גילו את זה בדיוק כמוך. וכל העולם לא סובב סביבך. ולא רק את לא ידעת על זה. שלא נדבר על זה שגם לא נתת לזה זמן. ידעתי על זה רק ברגע שראיתי את הכינוי של סיון. בדיוק כמוך!. רק שראיתי את זה טיפה זמן לפנייך. אז כן ידעתי. תהרגי אותי על זה. באותה מידה גם את ידעת. כשראית את זה. זה שבמקום לשאול כמו בת אדם ולהצטרף את מעדיפה לשנוא את כולם קודם... ולחשוב שאת לבד... או שאנחנו חארות.. זו ההחלטה שלך. יותר קל לחשוב מה שבא לך. יותר קל לראות מה שבא לך. אז תפקחי עיניים. את חיה בבועה. לאנשים כן אכפת ממך! לי כן אכפת ממך! וכן! אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך! אבל נמאס לי להתנצל על שאני עצמי. נמאס לי להתנצל על הכל. נמאס לי להתנצל על זה שאני חיה. דיי. לפעמים במצבים כאלו, אני חושבת... אולי עדיף בלי חברות. אני לא אשרוד יום בלי. אבל עצם העובדה שאני חושבת על זה. זה הורג אותי. נמאס לי שמביאים אותי למצב כזה! נמאס לי ! בא לי פשוט לצרוח על כולם.

רק כדי שיעזבו אותי בשקט. פשוט לצרוח "אני לא חברה של אף אחד!!!!!11 תעזבו אותי בשקט!!!! אל תסמכו עליי!! אל תתאכזבו ממני!" פשוט כלום. ניצקע אני פשוט כ"כ מבינה אותך עכשיו. אני מבינה כל כך למה התכוונת. זה שכמה שמצפים ממך יותר מתאכזבים יותר. ומצפים ממני להמון. ובד"כ אני עומדת בזה. אבל אני לא יכולה עכשיו! כי נמאס לי ואני פשוט קורסת. כולם יודעים שאני כאן בשבילם תמיד. ואני כאן. ת-מ-י-ד! מה לעשות?! כי אני כזו. קודם כולם. אח"כ אני. אני שם בשביל כולם. ואח"כ בוכה בשקט.. לבד.

אני חושבת שבלי הבלוג הזה... פשוט אף אחד! אבל באמת אף אחד! לא היה יודע שאני במצב כזה. אף אחד לא היה יודע שכואב לי כ"כ. אני כותבת ובוכה. נמאס לי כבר נמאס לי כברררררררררררררררר!! מהכל! פשוט  רוצה להעלם. אני קרה! אני פסימית. אני כבר לא יודעת את הסף של הכאב... מרוב עצבים אני כבר לא מרגישה אותו... אבל זה יבוא אח"כ. היא תהרוג אותי. בטח כל הלילה. אני לא אצליח לישון מהכאב. אבל כבר לא אכפת לי. אני יודעת שאני יכולה לנסות. להיות כזו אגוסאיסטית שרואה רק את עצמה. ואז אולי לא יצפו ממני לכ"כ הרבה. אבל אני לא מסוגלת!!!!! כי זו לא אני! ושומדבר לא יכול לשנות את זה. אני כאן. תמיד. בשבילכם. כדי שתוכלו לדרוך עליי כמה שבא לכם. אבל אני אהיה פה. בכל מצב. גם עם יד שעוד שניה נופלת. גם חצי מתה. גם על סף התאבדות. כי זו אני. ובאמת שלא אכפת לי להיות כאן. על זה אני לא מצטערת. אני מצטערת על זה שבגלל שאני תמיד כאן... מוציאים גם סיבות לשנוא אותי איכשהו. למקרה שהייתי כאן אבל טיפה מרוחקת.

אל תצפו ליותר מידיי. אל תצפו ליותר ממה שאני יכולה לתת... ובאמת.

אני יכולה לתת הרבה.... נתתי את הלב שלי לכ"כ הרבה אנשים. והם פשוט באים אחד אחד ומנפצים אותו. בום! מנפצים לי אותו בפרצוף!

ופוף! אין לי פרצוף! אין לי אישיות! אין לי חיים! אעאעא! אני זומבי!.

אבל אני כאן. והבעיות שלי נעלמו בגלל שאני צריכה להיות כאן. בשבילכם.

ואני לא מצטערת.

לא מצטערת!!!!!!!!!!!!!!!!!