שלום שלום :)) כמו שהנכם יכולים לראות אני שמחה. וזה כיף להיות סתם שמחה :) היו לי הרבה דברים רבי תוכן לומר. מוזר. אבל שכחתי את כולם.

אני מרגישה שאולי הגיע הזמן להפסיק לחשוב קדימה ולהתרכז בהווה. פשוט לחיות את החיים. כמו שהם! עם העליות ועם הירידות (לא לא במובן הזה יא חולניים!!)

להיות חופשי מחויבויות כגון בצפר בלעכס. וכגון דברים נוספים. פירוט לא בהמשך. מצד אחד אני מרגישה קצת ריקה כאילו חסר משהו... ואולי הוא חסר [המשהו] אבל, אני מעדיפה לחיות עם זה ככה. כי ככה טוב לי בנתיים. ואני עדיין חסרת כסף. אולי כדאי שאני אשקול את ההצעה של דודה שלי, לנסוע לאילת ושהיא תסדר לי עבודה שם. אבל בנתיים מצאתי כמה עבודות בגל גפן שאני צכה להתקשר לשאול. ועדיין מטריד אותי המעבר לגדרה :| אוף. אבל אני יודעת שיהיה בסדר ואני בטח סתם עושה מזה סיפור כ"כ גדול. אבל בע. לא משנה. כיפלי להיות אני. כמו שאני. עם או בלי פוזות. איתכם או בלעדיכם.. פשוט. חופשיה אני משערת. אעאע אני רעבה. אוף. שרית טסה לשבועיים. אתמול הזמנתי אליי כמה חברות קרובות. מספר מצומצם כדי לראות סרט בדוד (דיוידי) הממ...כמה חבל שלא הצלחנו לחבר אותו כמו שצריך. כמה מזל שיש לי דיוידי במחשב :) זה היה קצת פחות נוח אבל היה אחלע סרט יפע :) "יש לה ביצים" לא זוכרת איך זה באנגלית.. סרט חמוד לאללה. אתמול המשפט הזה מהשיר פשוט לא הפסיק להדהד לי בראש משלב מסויים.. למרות שאני יודעת שהוא לא כ"כ נכון בהקשר שאני מדברת עליו... 

 "we say we're overdue, now i can say i'm over you"

כמה חבל. אני עדיין מתלבטת אם הוא נכון או לא..

אוף אני מרגישה כאילו אני מורחת את זה. כאילו אני מנסה בכוח לכתוב אחרי שהכל נמחק לי מהראש. אולי זה בגלל שאני לא רוצה שתדעו, או שאני לא רוצה לדעת. ואם אני אכתוב את זה אז זה כבר וידוי ואם אני אכתוב את זה אז זה כבר אומר שהבנתי. אבל לא הבנתי. אז אני לא אכתוב. זיבולים זיבולים. העיקר את הרעיון לא הבנתם? יופי.

לא התגברתי על זה. אני חושבת שלא. אבל אני לא בטוחה. לפעמים אני מרגישה שכן. ולפעמים שלא. משום מה, שוב אני מרגישה חרא בקשר למה שכתבתי. כי אני לא רוצה לפגוע.

אולי אני לא מדברת על מי שאתם חושבים...אולי כן? אני לא מבינה. אני לא יודעת מה אנשים חושבים. וכבר גם לא אכפת לי... פעם היה אכפת לי. עכשיו לא. טוב.

לפוסט הזה אין פואנטה (אלא אם כן היא נסתרת...ואני לא אגלה לכם אותה.*רמז* כע היא נסתרת) המילים פשוט מסרבות לצאת. דיי. דיי לכתוב סתם. דיי לכתוב בלי חשק. הלכתי.

לא עוד פוסט דיכאוני. זה לא אני מאושרת :))) מרגישה מעולה. (כן אני מודעת לזה שיש לי פיצול אישיות.) דיי הלכתי לא רוצה יותר לכתוב זה עושה לי רע.

הא אגב, הבלוג הזה כבר בן שנה ושלושה ימים P: תגידו מזל"ט מוהאעאהעאהאעכא ואוו..שנה זה הרבה.