נמאס לי לחפש, נמאס לי לשנות ולהשתנות נמאס לי להיות, נמאס לי לחיות.

יותר מכל, נמאס לי לנסות. נמאס לי לנסות להיות בסדר! נמאס לי לנסות להיות אני. נמאס לי לנסות לעמוד בציפיות של אנשים ממני! נמאס לי לנסות לעמוד בצפיות שלי מעצמי! נמאס לי לצפות נמאס להתאכזב. נמאס לי מהכל! זה נותן לי רק כאב. ניצן צדקת, ובגלל זה לא הייתה לי תשובה...

מה הפואנטה בחיים ללא מטרה? מה הפואנטה בלחיות אם במילא בסוף מתים?! מה הטעם בחיים?

נמאס לי מהכל. מהכל. נמאס לי מלשנוא נמאס מלאהוב. נמאס לי שאומרים לי מה לעשות ושאומרים לי שיהיה טוב! מי אמר שיהיה טוב!?

נמאס לי להיות אופטימית נמאס לי! נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס ליייי!!!! נמאס לי להסתכל במראה ולראות מישהי שכל הזמן רק מנסה. מנסה להיות טובה יותר. מנסה להיות בסדר. מנסה להיות נחמדה יותר. דיי לנסות דיי! במילא כל דבר שאני מנסה נגמר בכישלון. במילא כל דבר שאני עושה בסוף גורם לי להרגיש יותר רע. לא רוצה לנסות. לא רוצה לעשות. לא רוצה לזוז לא רוצה לבכות. אני רוצה להעלם! נמאס לי לריב. נמאס להתעצבן. נמאס לי להפגע מכל שטות רק בגלל המצב הנפשי הנוראי הזה. "אני במצב עדין" מכל דבר קטן מתעצבנת מכל דבר קטן בוכה, נפגעת. אני רק עושה שטויות רק בגלל שאני מנסה. מנסה מה?! למה מנסה?! אם מישהו אוהב אותי... שיאהב אותי כמו שאני! למה אני צריכה לנסות כל הזמן?! שיאהבו אותי? למה אני צריכה כל הזמן להגיד "טעיתי" למה?!! למה אני צריכה?! למה אני צריכה להרגיש חרא בגלל כל דבר קטן שעשיתי. כל דבר!

למה אני צריכה להתחרט על כל דבר? למה אני תמיד מצטערת? למה????? למה אני תמיד לוקחת על עצמי את כל האשמה על כל דבר?! למה? למה אני צריכה תמיד להיות שם?!

למה אני צריכה להקשיב? למה אני צריכה לייעץ ולנסות לעזור?! למה?! למה אני מנסה בכלל?! במילא כל דבר שאני אעשה יגרום לא להרגיש יותר חרא! למה?!

למה? למה?! למה?! למה אני לבד?!! למה אני מרחיקה את כולם?! למה?! למה?!! למה אני חיה בכלל?! למה? למה אני דכאונית?! למה הפסקתי להיות אופטימית?! למה נמאס לי לחיות? למה? למה?

כי כל אחד שאני בוטחת בו, כי כל מי שנתתי לו מעצמי, שנתתי לו חלק מהלב שלי, שהאמנתי בו... לקח את זה, זרק את זה על הרצפה ודרך על זה בכל הכוח! והמשכתי להאמין באנשים, והמשכתי לבטוח, והמשכתי לחשוב שאולי זה לא כמו שזה נראה. והמשכתי להאמין שיהיה בסדר! והמשכתי לתת צ'אנסים גם למי שלא ביקש, גם למי שלא הגיע לו. גם למי שלא אכפת לו ממני בכלל! גם לאלו שאכזבו אותי פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם אחרי פעם! וממשיכים... למה אני צריכה להיות כזו?! למה אני צריכה לנסות?! למה אני סולחת יותר מידיי בקלות?! למה אכפת לי מאנשים?! למה אני אני?!  למה? למה?!?!?! למה אני צחזיקה את עצמי ככה?! למה אני מנסה בכל הכוח לא לבכות כל הזמן? למה אני עוצרת את עצמי?! למה אני מנסה? לא להתפרץ על אנשים?! למה אני לא מצליחה אף פעם לומר את מה שאני באמת רוצה לומר?! למההההההה?!

למה?! אני כל הזמן מחפשת את מי שאני! אבל אני פה! אין לי מה לחפש! למה אני צריכה את כל החרא הזה?!! למה?

למה אני לא מפסיקה לשאול למה על כל דבר? למה אני לא יוצאת מזה כבר?! אהבה. אנשים שאני אוהבת. אנשים שאכפת לי מהם... הכל כל אלו. זו הסיבה להכל.

ואם הייתי באמת לבד???? זה לא היה טוב יותר. אני במילא מרגישה לבד, גם כשכולם פה בשבילי אני עדיין מרגישה חרא גם כשאני מחייכת! גם כשאני מנסה לחזור לעצמי. אני עצמי. אני כזו! אני דכאונית. לא אכפת לי יותר. אני פשוט צריכה להפסיק לנסות. אני כ"כ אוהבת את השיר הזה הוא פשוט כל מה שאני...

easier to run - linkin park

It’s easier to run
Replacing this pain with something numb
It’s so much easier to go
Than face all this pain here all alone

Something has been taken
From deep inside of me
A secret I’ve kept locked away
No one can ever see
Wounds so deep they never show
They never go away
Like moving pictures in my head
For years and years they’ve played

If I could change I would
Take back the pain I would
Retrace every wrong move that I made I would
If I could take all the shame to the grave I would

Sometimes I remember
The darkness of my past
Bringing back these memories
I wish I didn’t have
Sometimes I think of letting go
And never looking back
And never moving forward so
There would never bee a past

Just washing it aside
All of the helplessness inside
Pretending I don’t feel misplaced
Is so much simpler than change

It’s easier to run replacing this pain with something numb
It’s so much easier to go
Than face all this pain here all alone

החלטתי לא להמשיך להדגיש...

כי אין טעם אם כל השיר צריך להיות מודגש.

החזרתי את העיצוב.

ושוב... החזרתי לקודם.