הכל השתנה. הבלוג, אני, הגישה, האנשים.. הכפתורים..

הרבה דברים. אני בספק אם תשימו לב לכפתור החדש, אבל אני מתחברת אליו. קיצר לא משנה. אני הולכת ברגע זה להוסיף עוד כמה אני חושבת..ככה שלא יצא לכם להבין לאיזה אחד ספציפי התכוונתי P:

אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל אתמול מצטערת, הייתי איתכן אבל הרגשתי לבד. רציתי הביתה. לא היה לי כיף. לא הייתי כאן. הייתי מרוחקת. רציתי לומר...אבל אין לי מה לומר.

אני באה לדבר ואין לי מה לומר, אז אני שותקת. ואז באה השאלה.. "מה יש לך? אל תהיי ככה." אז באה התשובה.. "ככה איך?" שאלה "ככה שקטה.." תשובה "אין לי מה לומר."

אני לא יודעת למה זה, אני יודעת שלא רע לי אבל גם לא הכי טוב, אני אופטימית, אבל אין לי מילים. אני לא יודעת. אני ריקה, מרוחקת.. אני לא פה. לא יודעת איפה, אבל לא ממש פה.

אני בסדר עכשיו, אבל אני עוד אהיה יותר מזה :]

אופטימיות רולז ;)