ממ... הרצון לגיטרה רק גובר. בע. בנוסף... בא לי לכתוב...אבל אני נמנעת מלעשות את זה. ממ מה עוד? אתמול נסעתי לי במשו לארבע באוטובוס לרחובות, פגשתי את שקלע לייד הקניון והלכנו לחזרה של הלהקה שלהם.. היה מצחיק. כמה שהם רבים שיהיה בריאים. דיויד צבע את הקצוות של השיער בכחול סגול כזה מזה מגניבבבבבבבבב זה כזה יפעעעעע גמני רוצההההההההההההההההההה לא פייררר!! כשנגמרה החזרה הלכתי לסיון, שישנתי אצלה גם. התארגנו לנו אכלנו הוצאנו את מוקה ויצאנו לבימת הנוער לפגוש את דקלע. כשהגיעה הלכנו משם לגן פלדי למסיבונת מעאפנה של אלמוג וניסן.. היה משעמם אז באיזשהו שלב הלכנו לעיר. לא לקח הרבה זמן עד שדקלה הייתה צריכה ללכת ואיתה בינת..

ואז, אני וסיון המשכנו להסתובב ולדבר.. ובאיזשהו שלב סיון החליטה שבא לה וופל בלגי. אז הלכנו לבריסלס, חיכינו 12348762398 שנה שהמלצרית תיגש אלינו ואז הזמנו וחיכינו23642378628 שנה שיגיע הוופל. בינתיים דיברנו ובלה בלה ואז אכלנו ואח"כ שילמנו, יצאנו והתיישבנו בספסלון נחמד.  דיברנו לנו. ואז הלכנו אל סיון הביתה. היו קטעים ממש מצחיקים גם. עם כל מיני אתיופים מסטולים. איזה אחד מילמל לנו משהו כולו מסטול ואז אחריו בא אחד ועושה לנו, "אל תיחסו אליו, הוא סתם אתיופי מסטול" שלא נדבר על זה שגם הוא בעצמו היה אתיופי מסטול עם חולצה ורודה איכ. היום בבוקר אבא התקשר והעיר אותי. יופי אבא. קיצר הוא שאל אם אני בבית או ברחובות ואמרתי שברחובות. הוא כבר חשב שהוא לא יראה אותי גם היום. לא ראיתי אותו כבר איזה חודש. והוא רצה לבוא לבקר. שאלתי אם הוא בא לבקר אז הוא אמר שילך לגדרה לראות את אחים שלי. אמרתי לו שיאסוף אותי מרחובות כבר בדרך. הערתי את סיון התארגנתי אכלנו דיברנו ואז אבא התקשר. הלכתי הביתה וזהו. ניסיתי לבקש מאבא שיעורי נהיגה או גיטרה... =\ לא הצליח חח

חחחחחחחחחחחחחחח ואבא שלי הוא אבא כזה משו בסגנון של ערס רק שהוא לא שומע ממש מזרחית ובטח שלא דכאון. ישלו ציפורניים ארוכות רק בזרת. XD אז לקחתי לק שחור ושמתי לו בציפורן XD

חהחהחחהחהה ולי יש לק כחול מזעזע ונחמט :] איזה כיף. לסיוקע יש לק ירוק מזעזע :] זה כיף לשים צבעים מוזרים XD זה מיוחד :]

קיצר. זהו. התחשק לי לכתוב פוסט חביב כזה. אני קצת מבואסת מבצפר. אין לי כוח לזה. מצד אחד רוצה שהחופש יגמר, מצד שני....אני מעדיפה לא להתחיל לעשות את כל העבודות המעצבנות לאומנות ושיעורים וכל החרא של בצפררר. אוף. אני מרגישה כאילו הגיטרה בחיים לא תגיע. ועד שאני אלמד.. יקח זמן...בגלל זה אני כ"כ רוצה שכבר תהיה לי אחת שאני אוכל כבר להתחיל ללמודד וזה יהיה יותר מהר :(  אוף. מדכא. לא בא לי לראות את הפרצופים, של כל הכיתה המעצבנת והמטומטמת הזו. כולם שם כמעט רוסים מעצבנים שחשים את עצמם קשוחים ומאגניבים. סתם חננות מעצבנים. אני מרגישה כ"כ לא שייכת לשם. חוץ משרית, אין לי שם כמעט אפ'חד לדבר איתו. ברור שיש לי עוד חברות, אבל הן חברות בקטנה כזה. זה לא אותו הדבר... זה אף פעם לא אותו הדבר. אני לא בדיוק יודעת מה זה... אבל יש שם משהו בכיתה הזו שאני כ"כ כ"כ שונאת...מין אטימות כזו. כאילו אי אפשר באמת לדבר שם עם מישהו, כאילו אפ'חד שם לא מסוגל באמת להבין שום מילה שיוצאת לי מהפה. כאילו לא משנה מה אני אגיד או אנסה לעשות...שום דבר לא ישתנה.

וזה כל העניין...