(כן בטח!) אבל, נמאס לי ללכת סחור סחור. יש הרבה דברים שהורסים לי את המצברוח, ואני שונאת לתת להם להרוס לי. אז אני אשתדל שלא לתת. כי נראה לי שכמעט בכל הכנות, אני אגיד עכשיו משהו שאולי יפגע בכמה אנשים. ואני אפילו אטרח לציין את השמות המזדיינים בתחת שלהם. כי נשבר לי מהם. בכל הכנות. פשוט - נשבר לי מכם. אני מנסה להבליג כל הזמן. הדברים שאתם אומרים, לא מצחיקים אותי. הדברים שאתם עושים, לא מצחיקים אותי. אתם פשוט האנשים הכי מגעילים שאני חושבת שאי פעם יצא לי לפגוש, ואני לא הכי מכירה אתכם, ואני חושבת ככה... אז אני לא יודעת מה נסגר עם מי שכן מכיר אתכם. בואו נתחיל בציון השמות המזורגגים שלכם, סולר, אלכס ויגאל גרוסמן והבלונדיני המטומטם שצוחק מהבדיחות והדברים הכ"כ לא מצחיקים שהם אומרים או עושים. נשבר לי מכם. תראו, ניסיתי להבליג, ניסיתי שלא לשנוא אתכם, אבל דיי. אני לא יכולה יותר. נמאס לי. אתם פשוט מגעילים אותי, אנשים דוחים! ואני יודעת שאתם לא חייבים להיות כאלו, וזה מגעיל אותי עוד יותר. אתם סנובים, קרציות וחושבים את עצמכם מעל כולם ומעל הכל. כי לא מכל דבר אפשר לעשות צחוק. וכשדיברתי על אנשים מגעילים, אני לא אכחיש, דיברתי עליכם. יש לכם התנהגות מסריחה! ואתם מדברים כאילו יצאתם מפח זבל. מי אתם חושבים שאתם?! שתשפטו את כולם ואת כל העולם?! מי אתם חושבים שאתם?! אתם שום דבר! שום דבר! ואני עוד חשבתי שאני לא בסדר... אני לא מתפלאה. ניסיתי להיות נחמדה, אבל באיזשהו שלב פשוט הבנתי שזה לא ילך. אתם אנשים אטומים, שאכפת להם אך ורק מהתחת הגדול השמן השעיר והמסריח שלהם. אתם לא שמים על אפ'חד, ותעשו הכל כולל לדרוך על אנשים ולהיות גועליים בטירוף לכולם, רק בשביל שלכם יהיה כיף ועל מה לצחוק. ניסיתי לא לשפוט אתכם. אבל נשבר לי. למה לי לא לשפוט אתכם? אתם הרי שופטים כל אחד ישר, בלי לחשוב פעמיים. אתם מוזמנים לנסות לשנות את דעתי. אין לי התנגדות לזה. ואני לא הכי מחפשת לפגוע. אולי אני אפילו פשוט מנסה איכשהו להבין. לא יודעת. פשוט נמאס לי. ודאם, אני יודעת שאתם פאקינג קוראים פה. לפחות חלקכם. אז סבבה. תפנימו. נמאסתם. אני לא מחפשת לשנוא אנשים. ולפעמים, אתם אולי יכולים להיות אחלה אנשים, אבל רוב הזמן אתם עושים רושם של חארות. אני מצטערת אם פגעתי בכם. אבל זה הרושם שנתתם לי. ואני בכלל לא יודעת למה אני טורחת לבזבז את זמני ולכתוב לכם פוסט. אתם הרי במילא תמשיכו להיות מגעילים, ואולי אפילו יותר. את האמונה באנשים... כבר איבדתי מזמן... אין טעם. פשוט אין טעם. כי זה כמו לדבר לקיר. למה ניסיתי לא לשפוט אתכם? להסביר? כי אני יכולה... בניגוד אליכם, ניסיתי לא לשפוט אנשים, לפי רושם ראשוני או שני או שלישי או רביעי.... ובטח ובטח שלא לשפוט אותם לפני שדיברתי איתם. אף פעם לא דיברתי עם אף אחד מכם, אז ניסיתי לא לשפוט אתכם. כי אני לא מכירה אתכם כמו שאחרים מכירים אתכם. אבל זה לא הולך. כי אתם עושים את ההפך. ואני לא חושבת שהיה נעים לכם אם חבורה של סנובים היו מסתכלים עליכם ועושים פרצוף כשאתם נכנסים לכיתה. ולא, אני לא מדברת על עצמי. ואני אולי לא מדברת על כולכם. אבל זה בקטנה. אני אומרת את זה בכללי, שתנסו להבין. למה, כי כשחברה שלי נכנסת לכיתה וסולר עושה פרצוף, הדבר הראשון שאני חושבת עליו זה כמה שבא לי ללכת ולהגיד לו בדיוק מה אני חושבת עליו. ולצרף איזו בעיטה ממש ממש חזקה בביצים. חתיכת נקבה.

משחקים אותה. אתם כאלו קטנים! כאלו! מי משתין בכלל לכיוון שלכם?! אתם יכולים לשנוא אותי. לרדת עליי כמה שבא לכם. אני סיימתי עם הקטע של להעלב מכל שטות שאומרים לי. עברתי את הגנון. תקראו ביקורת ותפנימו.. אולי זה לא אנשים אחרים שלא בסדר. אולי זה אתם. ולפני שאני מסתכלת על אחרים אני מסתכלת על עצמי קודם, וחושבת בכנות מה אני הייתי עושה. אני לא אומרת שאני קדושה, ולא שאני הכי בעולם. למען האמת, אני לא רואה את עצמי כטובה יותר מאנשים אחרים. אבל יש דברים, שלא מתעסקים איתם. פשוט לא. ומבחינתי... להיות בנאדם, זה אחד הדברים העיקריים. זה אולי נראה לכם כמו בולשיט וזיון שכל. סבבה תחשבו מה שבא לכם. אבל אני למדתי להכיר אנשים שפעם אולי לעגתי להם, ושפטתי אותם לא נכון. והגעתי למסקנה שהם מדהימים, ושיש לי מזל גדול שהיה לי הכבוד להכיר אותם. ואני מודה לעצמי על זה שנתתי לזה צ'אנס. ושהאמנתי שהם שונים. ושניסיתי לא לשפוט אותם בגלל שהם נראים מוזר או משהו בסגנון. אז תתבגרו. רק אתם תרוויחו מזה... אבל בקטנה. זה החיים שלכם, ולא הכל בחיים זה שחור או לבן. תנסו להבין. להקשיב.. כי להסתכל למישהו בעיניים, ולדעת בדיוק איך הוא מרגיש ולמה, בלי אפילו לשאול.... זה הדבר הכי כיף בעולם. וכשזה להפך... זה הרבה יותר כיף. לדעת שמישהו באמת באמת מבין אותך בלי שתצטרך לומר אפילו מילה...

מתערבת על זה שאתם בטח לא מכירים את ההרגשה... וזו הסיבה... זו הסיבה, שאני יכולה להגיד שאני לא אהיה לבד. כי כשמשהו לא בסדר, יש את המישהו הזה שיבוא ויסתכל לי בעיניים עם המבט הזה של ההבנה, אבל בכל זאת ישאל, כדי להראות התעניינות ואכפתיות... אבל סבבה. בכיף שלכם. 

ואני, אני פה. תמיייד פה.

אם יש לכם צורך להסביר או להביע את עצמכם.