החלטתי לא לבוא... מובן שיש לי רגשות אשמה על זה אבל אני אחיה... הלכתי לישון אתמול מוקדם. במשו לעשר. לא אכלתי לא שתיתי. רק מקלחת. הייתי כ"כ עצבנית אתמול משום מה.. עכשיו עבר לי. ואוו אתמול פשוט נראיתי כמו זומבי. כל המסביב לעיניים שחור כזה וקצת חיוורת. אחרי התמוטטות קטנה אחרי שירדתי מהאוטובוס ואחרי שינה טובה אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב! מצד אחד כל הקריזה מהסיפור שהם עושים מלהוריד אותי בגדרה, היה ממש נחמד לגלות שדודה שלי אמא שלי ואחי הקטן חיכו לי ורק לי בתחנה. מרגש :] חעחע. עוד לא הספקת להוציא את הדברים מהמטען וכבר לקחו לי אותם מהידיים. ושלא נדבר עלזה שכל האוטובוס אמר לי ביי. ואני בשיא הקריזה חח "ביי סתמו כבר" או משו כזה לא זוכרת מה אמרתי. סתם הייתי עצבנית. היה יום קצת מציק. אבל ביום שני [היום הראשון] היה כל כך כיייייףףףף. כל כך נהנתייי. גם ביום שלישי [היום השני] נהנתי.. קצת פחות אבל עדיין. איכשהו הבנתי שדווקא בדברים הקטנים אי אפשר לסמוך על אנשים... בדברים הגדולים אפשר עוד איכשהו. אבל כשאי אפשר לבטוח באנשים בשביל הדברים הקטנים והלא חשובים האלו, קצת קשה לסמוך עליהם בדברים הגדולים. סתם. התאמצתי קצת בשביל אנשים והם קצת שמו עליי זין. וזה פגע בי כאילו כל המאמץ לחינם. אבל עבר לי. הכל פסדר עכשיו. הטיול הוא רק בגדר זכרון שיהפוך לישן, שיהפוך לגעגוע עוד כמה שנים... חחח בהפסקה של הדרך חזרה, היו חיילים. ואז אחד עושה לשני: "אחי! טיול שנתי!" חחח חייכנו, וחשבנו לעצמנו... גם אנחנו, עוד מעט נגיד את אותו הדבר. ביום הראשון היו גמלים, כאב תחת ואיזה מסלול שהיה ממש משעמם כי רק ללכת ושוב ללכת זה משעמם. וכל הזמן צחקתי על בנים שהיו על גמלים ושאלתי אותם אם הם נהנו על הגמל, כי אם לנו כואב בתחת... אני לא מקנאה בהם XD כיף להיות רעה. אבל עד כמה שאני משחקתותה רעה, אני לא מצליחה להיות. כי למשל נתתי כאפות לכלמיני אנשים ואח"כ הרגשתי ממש רע עם זה. בתאדם עם מצפון. הוא עוד יהרוג אותי. כשנגמרה המוזיקה, נשארנו. כי המוזיקה בלב P:. חח המשכנו לשיר קצת את המוזיקה שלנו. אח"כ הלכנו משם קצת.. עד שמישהו חיבר את האייפוד שלו עם שירי פאנק נחמדים ואז חזרנו רקדנו קצת ואז התחלנו לקפץ על המזרונים או לפחות צפינו בזה... זה היה כמו מופע קירקסי XD היה כ"כ כיף. כשאני אזכר בעוד דברים...

אה. היה קטע באוטובוס שאמרתי משו וזה נשמע רע. ואז אני ושרית התחלנו לנהל שיחה על דברים שנשמעים רע ושאי אפשר להשאר תמימים בימינו, וכדרך אגב התחלנו להזכר בדברים שאמרנו מזמן ושממש לא נשמעו טוב. בינהם:

שרית כשישנה אצלי איזו פעם, היה תלוי נקניק כזה על הידית של הארון. אז שרית התחילה לנדנד אותו, כשבאתי וראיתי את זה אני עושה לה: "שרית! תפסיקי לשחק עם הנקניק!" *כמה שניות שקט* ואז... התפוצצות XD חחחחח נקרענו מצחוק. היה היו ימים, בהם הכל היה מצחיק XD חע. סתם P: כרגע אני צכה ללכת בובים ובובות. אז, צ'עוו לכם, ונתעדכן בהמשך. ותמיד תזכרו...

אתם אלו שקובעים את סוף הסיפור. אתם אלו שבוחרים איך לספר אותו ואיך לסיים אותו.

מי שרוצה סוף טוב, צריך לבחור נכון. בסיפור שלי, אפ'חד לא טרח לספר את הסיפור כלל וכלל, בגלל זה, הוא לא מסתיים.

וגם הוא יודע...שזה לא מסתיים....תפסיק את זה.