מסתבר שלי, אני צריכה לארגן עכשיו. וזה חתיכת סיפור. איך כולם יגיעו מרחובות?! לחור הזה גדרה?! לי אין תקציב להסעות. אבל אני אנסה לארגן משו עם מוניות שירות. כל כך בא לי על מסיבה שונה. כל כך בא לי להזמין אנשים שבדרך כלל לא הייתי מזמינה. לא דיברתי עדיין עם כל מי שאני צכה להזמין כי לא ממש יצא לי, וכי על חלק אני עדיין מתלבטת. זה מתסכל אותי נורא. אם הייתי יכולה פשוט להעביר למישהו אחר את הקטע של האירגון הזה. אמרתי שכל אחד ימצא כבר דרך איך להגיע. אבל אם אני אצליח לסדר מונית שירות לשעה מסויימת (אתם משלמים על עצמכם..) אז זה אחלה... מצד אחד כל כך בא לי מסיבה. אבל אם היא תהיה נדושה ומשעממת, אז עדיף כבר בלי מסיבה בכלל. כל כך אין לי כוח. אני לגמרי תשושה. ובנוסף אני נכנסת לאטרף. אני פשוט מתחרפנת. אתמול היה נוראי. ודווקא, הפעם לא בגלל מולטימדיה! השיעור אפילו היה ממש כייפי! פשוט התחרפנתי. כי רגע אחד הייתי כולי שמחה וקופצנית, ורגע אח"כ עמדתי לבכות. והגעתי למסקנה, שזה באמת לא מה שמטריד אותי. זה לא מישהו. זה פשוט אנשים בכללי. דוגרי. אתמול התעצבנתי על שרית בגלל משהו דפוק ופשוט לקחתי את עצמי והלכתי. אפילו לא היה לי כוח לדבר איתה על זה או להגיד לה למה אני הולכת ולאן. פשוט קמתי והלכתי. אין לי הרבה סבלנות... ואני חושבת שאני מפתחת אולקוס XD הבטן כואבת לי כבר כמה ימים. (ולא, זה לא מחזור. אז תרגיעו.) (ולא, אני לא בהריון) (ולא לא לקחתי סמים) עזבו. היום היה יום נחמד. בשיעור חינוך היה פשוט כל כך מצחיק! צריך לתת לצופיפניקיות לעשות עוד שיעורי חינוך. זה היה נורא נחמד. רק צחוקים. והמבחן הלך בסדר לדעתי. למרות שממש ממש איחרתי. ולא כתבתי הרבה. וסיימתי ממש מהר למרות שהתחלתי חצי שעה אחרי כולם. נקווה לטוב :]
אוף המסיבה הזו! אני לא יודעת מה לעשות. מה להחליט? להזמין כלמיני אנשים שאנ'לא סגורה עליהם? או שפשוט לוותר. אחרי הכל, זו השנה האחרונה עם השכבה הזו... אח"כ יהיה כבר שונה. צבא. בעע איזו מילה גדולה. אז מה לעשות?!? אוף אוף אוף. מה להחליט? מצד אחד באלי אנשים שונים, שבדרך כלל אנ'לא מזמינה. מצד שני, אני ארגיש קצת מטומטמת להזמין אותם. אבל אחרי שהייתי במסיבה של ולרי והיה כל כך כיף, למרות שכל אחד שם כמעט בא מעולם שונה לגמרי והיה בראש אחר לגמרי מכל השאר. כאילו אף אחד לא קשור לאף אחד בשום צורה... והיה כיף. זה גרם לי קצת לשנות את דעתי ולרצות משהו כזה. אוף.
מה הייתם עושים?! זה מציק לי. ואני צכה להחליט מהר. לפני שלאנשים כבר יהיו תוכניות לשישי. מציק.
אה כן, וסתם שיר יפה מהילדות שתקוע לי בראש כבר זמן מה...
דני גיבור (פרח נתתי לנורית במילים שלנו...חעחע.)
אמא אמרה לי: דני!
ילדי הוא גיבור ונבון
ילדי לא יבכה אף פעם
כפתי קטן
אינני בוכה אף פעם,
אינני תינוק בכיין
ורק הדמעות, הן בוכות
בוכות בעצמן
פרח נתתי לנורית
קטן ויפה וכחול
תפוח נתתי לנורית
נתתי הכל
נורית אכלה התפוח
הפרח זרקה בחצר
והלכה לשחק עם ילד
עם ילד אחר
אינני בוכה אף פעם,
גיבור אני, לא בכיין
אך למה זה אמא, למה
בוכות הדמעות בעצמן?
זונע הנורית הזו... אני מאחלת לכל אחד ואחת מכם, אל תהיו נורית :] יהיה טוף.
אה... ואם הייתי יכולה לקחת בחזרה את מה שאמרתי בפוסט הקודם, היה טוב, יותר טוב... קצת. נראלי. אני סתם מגזימה, לפעמים אני יוצאת מפרופורציה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
