טוב.. אני מחפשת איך להתחיל. איך לנסח. זה לא קל וזורם כמו פעם חח. מסתבר שיש בגרות באנגלית מחר.. אם שרית לא הייתה אומרת לי מי יודע אם הייתי יודעת את זה :S אני עושה גם את F כי לא אהבתי ת'ציון. אני רוצה להגיד כל כך הרבה דברים. אבל אני פשוט שותקת. לא יודעת. התיכון נגמר... ואני לא מעכלת. כל הבגרויות האלו שכל כך פחדנו מהן.. פאק זה כמעט נגמר.. וזה לא היה כל כך קשה.. הכל הרבה יותר קל ממה שנראה.. זה רק הפחד עצמו. אני אתגעגע לכל כך הרבה אנשים. אז מה אם הם טיפשים.. ואז מה אם לא אמרתי להם את זה.. ובלי כל הקשר הזה של בצפר... מישהו באמת יטרח לשמור על קשר..? יהיה משהו שיחזיק את הכל ביחד? את כל האנשים? וחלק גדול מתגייס כבר בסוף הבגרויות.. פאק.. זה כל כך יחסר לי. יש כל כך הרבה אנשים ופרצופים. גם המכוערים והטיפשים שבהם.. יהיה כל כך מוזר לא לראות אותם יותר. כל האנשים הסתמיים האלו, שלא חושבים עליהם ביומיום ופתאום מרגישים בחסרונם. כבר עכשיו אני מרגישה את זה. זה קצת מלחיץ. אם כבר עכשיו זה ככה... מה יהיה כשיסתיים סופית ולגמרי ובאמת? שכבר לא יהיו בגרויות? אם הייתי חושבת שאנשים הולכים עדיין לבצפר סתם ככה.. הייתי הולכת לשם. אבל אני לא חושבת... אנשים כבר לא מגיעים.. ותכלס בצדק.. אבל ההרגשה שזהו ולא יהיה יותר גורמת לרצות לנצל כל רגע אפשרי. וזה חבל =\

ובאמת.. אני חושבת שאנשים צריכים לשמור על קשר כמה שאפשר. כי ברגע שזה יעלם, גם אם הם יתחרטו יהיה להם נורא קשה לחזור לקשר. ואת האמת האמת... לאמיתה... אני חושבת שאם מישהו מתגעגע, אפילו סתם מתחשק לדבר או סתם. לראות פרצופים.. פשוט צריך להרים טלפון. וזה לא כזה מסובך, תאמינו לי XD. וחוצמזה יש גם ICQ ומסנג'ר. בכל מקרה, טלפון הכי טוב..

ובאמת :] תתקשרו. מתי שבא לכם.. כי אני אתגעגע P:

קיצר זה מוזר.. ככה לעזוב הכל.. פתאום להתבגר בבת אחת.. להתחיל לעבוד, להתגייס. זה נראה כל כך גדול. גדול עליי...

אבל ככה חשבתי גם על התיכון, והינה.. זהו.. נגמר. ככה. סתם. בבת אחת.. זה יהיה שקר להגיד שאני לא מפחדת..

והכי אני מפחדת להישאר לבד.. תמיד פחדתי מזה. תמיד תמיד!! אני משערת שזה הפחד הכי גדול שלי. כבר עכשיו אנשים מתרחקים.. וכבר קודם התרחקו... כולל אני.. אני לא אשקר. אבל עכשיו יש את בצפר שעוד איכשהו שומר על סבירות. מה יהיה הלאה? זהו... זה הפחד האמיתי. עכשיו תצחקו כמה שבא לכם :( כל החברות שיצא לי להתרחק מהן.. אני לא רוצה יותר.

פשוט אין לי הרבה סבלנות לאנשים בתקופה האחרונה, ומפחיד אותי שאם עכשיו לא נשאר קרובות כלום לא ישאר! אבל זה לא משנה את איך שאני מרגישה כמעט כל פעם שמישהו שולח לי הודעה ובא לי לרצוח אותו. הלוואי שזה היה אחרת.. יש לי מצבי רוח מטומטמים, אני לא שולטת בזה. אבל זה יעבור לי.. ויש לי הרגשה שנורא בקרוב. 3>

וכל הזמן שבין לבין... פשוט תהיו עצמכם. תתנהגו רגיל. אנשים הופכים לקרים ואדישים, אני רואה את זה ומרגישה את זה. אני יודעת שזה משהו שקורה גם לי, אבל אני מנסה. תחשבו על זה שעוד מעט כל זה נגמר.