בתכלס הכל סבבה. ישלי את הלבטים הפנימיים שלי שהורגים אותי לאט. חוצמזה אני לא צריכה שומדבר אחר כדי שיהרוג אותי באיטיות. חח עזבו, סתם מלודרמטית. הכל אחלה, אני עובדת, יוצאת מידיי פעם, מקבלת טיפים. מרשה לעצמי לקנות ארטיק ב3 וחצי שקל ולתת טיפ של חצי שקל שלם (!!) לשליח (בנדוד שלי המסונג'ר.) חעח. החיים נחמדים כשיש קצת כסף. (קצת. לא הרבה). אני ושירלי קבענו שבוע שעבר שהיא באה אליי היום וישנה כאן. חחח עכשיו היא ישנה. היה ממש נחמד היום. אפילו שהיינו כל הזמן עם אחים שלי. אני מודה שנהנתי היה מצחיק. בהתחלה סתם ישבנו בבית, אח"כ יצאנו לטייל בהנחה שנלך לאכול פלאפל בפלאפל של קרוב משפחה שלי.. בסוף התחרטנו והחלטנו להזמין כבר פיצה כשנחזור הביתה. אז טיילנו קצת והגענו הביתה, ואז גיליתי שאמא החכמה שלי זרקה לי את המספר טלפון של הפיצריה. אז הלכנו אני ושירלי לבקש מהשכנים טלפון של פיצה. (פיצריה. חח) קיצר בזמן שחיכינו הם הזמינו אותנו להיכנס (כל החמולה כולל הצוציקים) והיה נורא משעשע, אז הגיעה הפיצה וברחנו להם. ואז הזמנו אותם לבוא לכאן מאחר ודודה שלי לא הייתה, אבל בסוף הלכנו כבר לשם. שוב עם החמולה כי הם התבכיינו. היה כל כך מצחיק. דאמ. היה באמת מצחיק. ואז הלכנו הביתה.. אני ושירלע הוצאנו את לילי קצת ודיברנו על כלמיני שטויות ודברים חשובים. ואז דיברנו עם אחים שלי וראינו קצת מערכונים. שירלי קצת נרדמה אז שלחתי אותה לחדר לישון והלכתי להתקלח. כשסיימתי היא כבר הייתה רדומה. הא היה גם שלב שצפינו באיליה במסנג'ר אבל הוא שיעמם אותנו אז כיבינו אותו P: חעח סתם. קיצר היה נחמד היום, אפילו עם הצוציקים הנדחפים. חבל לי ששירלע מתגייסת יום ראשון. כי זה כזה כזה. גם ככה לא רואים אותה הרבה. השבועיים האלו ראיתי אותה יחסית הרבה, וזה משו כמו סה"כ פעמיים שלוש. זה מוזר. היא אחת מהאנשים שנורא קל לי לדבר איתם על הכל. ונורא קל לי להחשיב אותה כאחת החברות הטובות, גם אם אנחנו מדברות רק פעם בחודש או משו. לא יודעת. יש אנשים שזה פשוט ככה איתם.

יש אנשים, ויש אנשים..

:]

אז מה,

אתם לא באים לפה הרבה אה...?

שמתי לב =\

פסדר זה לא שאני באמת מעניינת. או שפשוט נמאס לאנשים לשמוע אותי מתבכיינת. אבל בדוגרי טוב לי. עד שאני מתחילה לחשוב. כי אז זה מתקלקל. זה לא בריא להתלבט יותר מידיי. זה לא בריא. כי בדוגרי אז מה?! מותר לעשות טעויות! לא מתים מזה! ואפילו מחכימים, אז למה לא? דאמ. למה לא לקחת סיכונים?

ועוד שאלה.. אם בנאדם מוכן לקחת את הסיכון שהוא יפגע.. אז מי אני שאגיד לו לא? הדבר היחיד שאני יכולה לעשות הוא להזהיר. עכשיו תחשבו לא'דעת מה. לא משנה. אולי אני אספר בהזדמנות. לא שאתם קוראים פה ומתעניינים בחיי המרתקים... האמת שאני מבינה את זה.. כי זה לא שאני אשכרה מספרת משהו. היום קצת יצא, אז קצת סיפרתי.

אז שיהיה...

לבריאות :]

לא יודעת. דאמט אני פשוט לא מבינה מה נסגר איתי. אני כל כך שונה עכשיו מלפני כמה חודשים. זה מדהים אותי כמה בנאדם יכול להשתנות, אפילו לפעמים תוך כמה ימים בודדים. זה מוזר. חח מצחיקה אותי הכתיבה שלי עכשיו. כל פעם שעשיתי רווחים בין שורות זה היה כי התכוונתי לסיים את הפוסט, אבל אני פשוט לא עושה את זה. פתאום יש לי עוד משהו קטנטן ומעורפל להגיד. עוד משהו לא מובן. לא יודעת. וגם לא יוצא לי לדבר עם אנשים, ואני כבר לא ממש במחשב כל היום. יצא לי להתקרב טיפה יותר למשפחה שלי, וזה נחמד דווקא עד שהם מתחילים לעלות לי על העצבים כשהם מתקרצצים.

הייתי קצת מדוכאת בזמן האחרון, והאמת, שגיליתי שרזיתי המון. לא חשבתי על זה ברצינות עד ששרית ואמא שלה אמרו לי את זה. לא ראיתי ממש. אמרו לי שאני לא נורמלית.. לא'דעת אני לא שולטת בזה. אם אני לא רעבה אני לא אוכלת.. בדרך כלל.. ככה זה הולך לא?. עכשיו פחות. עכשיו יותר טוב קצת. אני פשוט קצת רגועה יותר. אם עכשיו בסדר.. אז יהיה יותר טוב. כי ככה זה. זה בא בתקופות. תקופה טובה תקופה רעה. והרעות תמיד מרגישות ארוכות יותר. אבל הינה. נקווה שנגמרה.