לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2007    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
30      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

9/2007

למה. למה? למה בנים מטומטמים?!?


המשפט הזה נשמע כבר כל כך נדוש...
בכל מקרה, וואו.. נראה לי שזה מזה לא ילך.אבל ממש לא. דאמ.
~~~~~~~

דירה חדשה.. כן. ממ. זה יותר מעניין חה. סופסוף אינטרנט, פרטיות ( חדר לבד!) , ומחשב בחדר! ואמ. זהו. לא יודעת. הכל דיי סבבה... חוץ מהקטע ההוא שאני לא ממש יודעת איך לסיים או בכלל לתקשר. כי שכנים אנחנו כבר לא.. ולא יודעת. יש אייסיקיו וטלפון, אבל זה נשמע לי כל כך מטופש. דאמט. בנים מטומטמים.

 

אבל בנות כנראה יותר... כי מה לעזאזל אנחנו מוצאות בהם...?

חה, לא משנה... זה לא שזה היה כזה חשוב, או כזה כואב. למען האמת, אני לא מרגישה כלום. לא מתגעגעת, לא חושבת יותר מידיי..רק על איך לסיים את זה. וזה מטריד.. אף פעם לא קרה לי דבר כזה עדיין. הוא פשוט לא כל כך מעניין אותי. זה עצוב.
ואוו, אני מרגישה כמו מלכת הקרח עם האדישות הזו. ועם הכנות הזו. אבל אם להיות כנה..הוא נראה לי בנאדם שלא יודע להגדיר את מה שהוא מרגיש. ולתת הגדרות שגויות לדברים. לא יודעת, אני לא רוצה לנתח.. לא אכפת לי כל כך. אני פשוט רוצה שזה יגמר כי אני מרגישה מוזר. מצד אחד כבולה, מצד שני, יותר מידיי חופשייה ממנו. כבולה בגלל שאנחנו "חברים" וחופשייה בגלל שלא נראה לי שבכלל אכפת לו. אז קיצר.. זה לא בשבילי. לא יודעת למה אני מנתחת את חיי. אני מניחה שאם באמת היה משו, לא הייתי כותבת כאן שום דבר. אם באמת היה אכפת לי, או שהייתי נפגעת, או מאוכזבת, לא הייתי כותבת. הייתי נעלמת. אבל זה פשוט לא ככה...וזה לא בשליטתי. ולא יודעת למה אני חופרת, זה פשוט נורא נורא מוזר לי. אפילו סיפרתי לאמא שלי השבוע..
~~~~~~~

למען האמת, נראה לי שאני עומדת בפתח של תקופה אחת מוצלחת. גם אם לא מאושרת, ממש לא רע לי. להפך. עכשיו בדירה בלי דודה שלי.. פשוט יש אוירה אחרת. אני לא יכולה אפילו להסביר את זה. המשפחה פתאום נראית לי מאוחדת שכזו. אפילו אבא שלי נהיה נחמד יותר. הוא עזר לנו עם המעבר, והוא הביא לאמא כסף מהכסף מזונות שהוא חייב לה.. האמת, אני ממש מתחילה להעריך אותו שוב.. הוא קצת יותר כאן בשבילנו מאשר קודם. אפילו הוא. והעובדה שדיברתי עם אמא שלי זה כבר משהו.. וזה סתם ככה, נפלט לי. היינו באמצע שיחה נורא לא חשובה ופתאום אמרתי "אמא, ישלי חבר" ואפילו לא הבנתי מאיפה זה יצא. אפילו לא חשבתי על זה. כלום.. ככה. בטבעיות. זה היה כאן. זה פשוט משהו באוירה. אני מניחה שכל מה שלא הורג, מחשל ומחזק. והינה... אפילו מאחד.
אני עובדת, ישנה ויוצאת מידיי פעם.. הימים שלי מלאים יחסית. במיוחד עכשיו עם המעבר הזה.. והחדר שלי כמעט ולגמרי מסודר.. עכשיו רק כמה פיפסים קטנים :]

ובמילים אחרות... אני יכולה להגיד שטוב לי :)

נכתב על ידי , 4/9/2007 00:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



14,536
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~מכשפופה שמערט~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~מכשפופה שמערט~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)