אינטרנט שמתנתק כל שניה וחצי. מה יהיה? אעאעאע. אני מבינה שאני לא ממש מעניינת אף אחד בזמן האחרון. אני מרגישה קצת נטושה. וכמו שכבר שמתם לב יש לי חרדת נטישה... זה שילוב רע..

ווואו, זה כואב כשאף אחד לא מתעניין. לא יודעת. משו מציק לי. לא רע לי. הרי רק אתמול אמרתי שטוב לי. פשוט אוף לא יודעת להסביר. זה סתם מרגיש קצת כאילו לאנשים שחשובים לי אני לא חשובה מספיק כמו שהם חשובים לי. אולי פשוט יותר מידיי אכפת לי. אני מרגישה בלתי מוערכת! שמזלזלים בי. איזו חוצפה. הכי מצחיק זה, שאם תשימו לב, ותחשבו על זה טוב.. אף אחד לא באמת מכיר אתכם. כל בנאדם הוא מכיר את עצמו. לא משנה כמה טוב אנשים מכירים אתכם, תמיד יהיה מה שהם לא יודעים. זה מטומטם שאני אומרת את זה, כי כשאני כותבת את זה, זה נשמע לי כל כך ברור מאליו. שכחו מזה. נעבור למשהו שלא קשור לאף אחד.

אוף. לא באלי לכתוב. מצד אחד כל כך בא לי, מצד שני... לא מצליחה. זה מעצבן אותי. פשוט גררר... דאמט. הכל נראה לי פשוט... פשוט מידיי. משהו לא מסתדר לי. לא יודעת. שכחו מזה. לא יודעת למה החלטתי פתאום להיות מוטרדת. זה תמיד קורה אחרי שאני מגיעה למסקנה שטוב לי. איזו פסיכולוגיה בשקל.

אה, רק עכשיו נזכרתי לבדוק ציונים. שכחתי מזה בכלל. אבל לא מעניין במיוחד.

 אני יודעת. אני גרועה. איך אפשר לקבל ציונים כאלו ב-3 יחידות? אני יודעת שיכולתי הרבה יותר.. פשוט ממש לא היה לי הראש להשקיע. הייתי אומרת שאני מהאנשים היותר דכאוניים שיצא לכם להכיר.. אבל בדוגרי... אני מדברת שטויות. כי כל הניסיונות להבין כל מיני דברים סתם מסבכים ומבלבלים. כשבעצם הדבר שמטריד הוא פשוט מאוד-

לפעמים אני לא יודעת איך לגשת לדברים, אז אני פשוט מתעלמת מהם ומקווה שהם יעלמו. או בורחת מהם ומקווה שהם יפסיקו לרדוף אותי.

או פשוט מחכה.. ולמה? אין לי מושג. באמת שלא.

אני חושבת, שהטעות הכי גדולה של בנאדם היא להחליט לא להחליט. ובכל זאת.. אני עושה את זה פעם אחרי פעם. וזה לא שאני לא לומדת מטעויות... אני פשוט באמת לא יודעת מה לעשות, ואני שונאת לעשות החלטות פזיזות. אולי הגיע הזמן שאני אעשה כמה.. נמאס לי מהזהירות יתר המטומטמת הזו. אפשר לחשוב כבר מה כל כך יש לי להפסיד..  יש לי הרבה, אני לא אומרת שלא... אני פשוט לא חושבת שאם אני אעשה טעות קטנטנה הכל ילך לעזאזל. פאק, לא כל דבר צריך להיות סוף העולם. לא יודעת, לפעמים אני פשוט מרגישה כבדה מידיי. ואני יודעת שהמון אנשים יקפצו ויגידו שזה נכון.. אבל לא בכל דבר אני כבדה. רק בדברים שאני מפחדת מהם. רק בדברים שפוגעים בי, או גורמים לי לפגוע באחרים. וגם פה. דאמט. איזה פוסט חופר ומציק. אל תקראו אותו!

נתחיל מחדש:

הממ.. טוב, היום הייתי עם דקל בת"א. כע שוב ^^ היה נחמד :] תתחדשי על הקעקוע פוצע :]

היא התקעקעה ואני צפיתי וצילמתי מידיי פעם. O_ס לא יודעת. רציתי גם קעקוע.. משו יפה ועדין.. פיה או משו.. אבל אני חושבת שאם אני אשכרה אעשה קעקוע באיזשהו שלב בחיים.. זה לא יהיה בזמן הקרוב. אני חוסכת לרישיון. ויש דברים יותר חשובים מקעקוע כרגע. חוץ מזה, קניתי לי 5 חולצות חמודות ופשוטות. החלטתי שפעם הבאה שאני אסע אני אקנה לי עוד כמה. ממש אהבתי. אע! חח גם 6 תחתונים. יש לי בעיה עם תחתונים.. לא משנה כמה תחתונים יש לי, אני תמיד אחליט שאני צריכה עוד. המגירה שלי לא עומדת בזה. XD

אמא שלי מסתלבטת עליי קשות בגלל זה. ובדוגרי זה כל מה שעשינו. חוץ מלאכול לשתות ולנסוע לא עשינו הרבה. התכנון היה ללכת קצת לים אבל לא הספקנו. ודקלה הייתה צריכה לחזור ולטפל בקעקוע. אבל היה ממש נחמד וכיף. רציתי ללכת גם לטרזינה היום בערב.. אבל לא ממש היה לי איך להגיע. רציתי ממש ללכת.. אבל משום מה, לא היה לי כל כך קשה לוותר על זה. אני לא יודעת מה אני עושה פה.. אני מתה לישון. פשוט לא מצליחה להרדם. אוף. הפוסט הזה מדכא אותי. באמא שלי. ואני בטוחה שגם אתכם כי הוא פשוט לא נגמר. אני פשוט רוצה לכתוב. לכתוב כמו שאני באמת מסוגלת.. אבל לא מצליח לי.

אתם חושבים שאיבדתי את זה? :'(

בעצם.. זה לא תמיד דבר רע, כי בד"כ כשאדם כותב זה כי רע לו, או שהוא מאוהב. וכרגע, אף אחד מהם לא נכון לגביי.