חדש.

רק כי הקודם מדכא אותי.

יום שישי היה יום מוזר. הוא התחיל בסדר, לא יודעת. היה נחמד בהתחלה. לא היה אכפת לי מכלום, אבל היה לי מצברוח. ואז היה כל הסיפור שלא היה לי איך להגיע לנדיבי. כשהייתי שם חלק מהזמן רובו, היה נחמד. ובאיזשהו שלב פשוט התחלתי להיות פיכסית.. לא הייתי צריכה. פשוט חשבתי יותר מידיי, וכשחושבים יותר מידיי זה תמיד רע. אני לא יודעת עד כמה זה מלחיץ או לא מלחיץ, אבל דווקא בגלל זה אני אמשיך. אני לא מושכת את זה הפעם. אני לא חוזרת על טעויות. אפילו אם זה אומר שאני צריכה לדבר. לא משנה לי מה יהיה. מבחינתי מה שיצא יהיה טוב.

בזמן האחרון פיתחתי עמידות כלשהי. הפכתי ליותר החלטית. נמאס לי לחזור על טעויות, נמאס לי מכל השטויות האלו. אני נורא בקטע של "חיים רק פעם אחת" אז יאללה.. מה הטימטום? מצה יעני לשבת בצד ולחכות שהחיים יקפצו עליי? חח אני לא חושבת.. זה לא עובד ככה.

 אהה ונזכרתי XDD אמא שלי מצחיקה, כשהיא הקפיצה אותי, ונדיבי חיכה לי אז נדיבי חיבק אותי והיא צעקה לו מהאוטו "הלוו הלוווו, היי! אל תגע בה! תזהר לך!" XXD זה היה משעשע בטירוף. אמרתי לו להתעלם ממנה כי היא צוחקת, מה שהיה נכון חח אבל הוא נלחץ בכל זאת XD

ורק רציתי להגיד,

שרוווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון פוצעעעעעעעעעעעעעעעעע

אני אוהבת אותך 3333333333> תודה על הכל!!

וגם לסנטיטוש המכשפופה התאומה שלי P: אוהבתותך הכי! חחח את קולטת?? מכתה ח' אנחנו חברות! הכי טובות!

אף אחד לא החזיק אצלי כל כך הרבה מעמד P: