זה הכל. בדוגרי. זה הכל בראש שלי... כל העניין. אני מרגישה מבולבלת בגלל שהמחשבות שלי לא מסודרות בסדר הנכון. לא לפי חשיבות. אני מייואשת, בגלל שהחלטתי להיות. אני וותרנית בגלל שאני החלטתי להיות. כל מה שאני צריכה לעשות, זה פשוט להחליט ההפך! אני פשוט לא צריכה לחשוב על דברים שלא אמורים לעניין אותי. לא צריך לחשוב על דברים שקרו. לא צריך להשקיע כל כך הרבה זמן במחשבה על דברים שלא אמורים להיות חשובים. לא צריך לחפש חשיבות בכל דבר שקורה. לא לראות בכל דבר סימן. לא תמיד לדברים יש קשר לדברים אחרים. הכל בראש של אנשים. והם אלו שעושים את הדברים כל כך מסובכים. זו אני שמסבכת את עצמי. ולא אף אחד אחר. אנשים... זה חשוב לראות את חצי הכוס המלאה. והיום היה לי אחלה יום. היה לי פשוט יום שהוא אחלה.

טחחח איזה משפט מטומטם. אני מקווה שהפוסט הזה לא יצא דפוק כמו הקודם. בזמן האחרון כל הפוסטים שלי יוצאים כמו חרא. שום פואנטה אין בהם. שום היגיון. כאילו אני סתם כותבת. ולא באמת את מה שעובר עליי או בראש שלי. כאילו, מה לעזאזל אני עושה. למה אני טורחת לכתוב כל כך הרבה שטויות. מצד אחד, זה לא שזה עוזר לי...הרי זה במילא לא לגמרי מה שהולך לי בראש. מצד שני, אתם אשכרה קוראים את החרא הזה, מבזבזים עליו זמן, ומנסים להבין אותי. אני איכשהו גורמת להכל סביבי להיות מעורפל. בדוגרי, אני אפילו לא כזה מדברת עם החברות שלי כבר. וזה קשה. אולי איפשהו אני מרגישה שזה לא אותו דבר. אני שותקת בתקווה שזה יעבור בלי שאני אצטרך לומר מילה. ובסוף אני זורקת את זה ככה סתם לאויר. וזהו. ויום אחד הכל בסדר, אבל ביום למחרת פתאום הכל שוב מעורפל ואני לא מבינה איפה אני בכלל. תראו, זה לא שאתם אשכרה קוראים פה. אני בטח משעמת אתכם. חופרת לכם. כל הזמן עם השטויות שלי. אבל אני לא מצליחה לתקן את זה. אני פשוט מבולבלת. לא מבולבלת... אני יודעת מה אני רוצה. אני לא יודעת מה אחרים רוצים. מה מצפים ממני... היום התעצבנתי על שרית בגלל שלא יצא לנו לדבר מלא זמן... אבל ברגע שאחד הצדדים שותק הצד השני מחליט לשתוק גם. כי אולי זה נראה קצת כמו חוסר התעניינות. אבל בדוגרי, זה סתם עקב חוסר מילים...אולי זה דברים שפשוט אין לה מה להגיב אליהם. אני לא מחפשת שום דבר, ולפעמים נראה כאילו כל העולם מסביב כן. וזה מתחיל להעיק לפעמים. מצד אחד, מה כבר יש לי להגיד? את כל מה שהיה כבר אמרתי.. אחרי הכל אין לי ניסיון בדברים שאני אדע מה לומר. וזה מציק. כי זה כזה "מממ..אוקיי." ואז מגיע השלב ששואלים את דעתי... ואני חושבת.."אבל מה לעזאזל אני כבר יודעת." איך יכולות להיות לי דעות על דברים שבחיים לא קרו לי, לא היו לי ולא הייתי בנעליים של אחרים. ואני מרגישה טיפשה. וכל הדברים האלו, וכל מה שמסביב פשוט גורם לי להרגיש כל כך קטנה. וכל כך חסרת חשיבות. אני מרגישה כזו קטנה! זה לא בדיוק ההגדרה... אני לא יודעת. זה פשוט שנראה כאילו כולם מתקדמים וממשיכים לזוז, ואני עדיין תקועה. זה לא בדיוק תקועה בשלב מסויים. זה פשוט מצב מסויים של חוסר שקט תמידי. ועכשיו גם לא כזה יש זמן לאנשים לשמוע את מה שיש לי להגיד... אם כבר יש להם זמן... אז תמיד יהיה האדם הזה שחשוב יותר. זה לא משנה... אני לא מרגישה חסרת חשיבות. זה פשוט שאם כבל למישהו מתפנה זמן, הוא יעדיף לעשות משהו אחר. ולדבר בטלפון? באייסי\מסנג'ר? לא תודה... אני לא מתה על זה. זה מהשיחות האלו שכיף לפתח כשישנים אצל חברה טובה לפני השינה. ועכשיו אין זמן לזה... וגם אם איכשהו תצליחו לדחוף את זה בלו"ז הצפוף שלכם...פתאום משהו יתפקשש... נכון שרית? =[ זה כאילו לא הרבה מסתדר. אבל היום, היום דווקא היה לי אחלה של יום! קמתי מאוחר כי לא היה אומנות! הגעתי לבצפר בטרמפ באוטו צהוב מזעזע... והיו שני שיעורים מעניינים או לא מעניינים בפסיכו' אח"כ ספרות שהיה ממש נחמד כי חגגנו את סוף ספרות. והיו דברים טעימים (=שוקולדדדדדדדד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!) אח"כ שעתיים אנגלית. אבל בהפסקה היה נחמד למרות שסיו ושרית לא ממש היו שרית הלכה הביתה וסיו לא הייתה בבצפר. אז הלכתי בהפסקות למיכי וולרי, והיה לי ממש נחמד לדבר ולהיות איתן קצת. גיליתי שהמגן שלי באנגלית חביב 82.. ואז היא שחררה מוקדם, וחשבתי "בלעכ צריך לחכות למולטי." ואז ישבתי וחיכיתי על הספסל האדום חח ואז הקבוצה השניה של אנגלית יצאה אז חשבתי שעוד מעט צלצול, ואז שאלתי מה השעה את שני שלומדת איתי מולטימדיה והיא אמרה לי שהשיעור היום הוא דרך הפורום. אז לא הבנתי איך לעזאזל שכחתי את זה ונסחבתי עם התיקייה המטומטמת! קיצר, הלכתי לי לקניון לתחנה.. ואז גיליתי שפספסתי את האוטובוס שלי ב2 דקות. אז הייתי צכה לחכות 4\3 שעה לאוטובוס הבא. ואז איזו ילדע שאלה אותי אם יש לי 10 אגורות כי חסר לה לאוטובוס, ואז אמרתי שכן והבאתי לה והרגשתי טוב עם עצמי חחח, למרות שזה כולה 10 אגורות. וגיליתי שאני יותר נחמדה ממה שחשבתי. אני תמיד מהאנשים האלו שאם אני אראה מישו דופק בדלת של התחנה (היא חד צדדית. יש ידית רק מבפנים) אני תמיד אפתח לו את הדלת. אני אטרח להקים את עצמי מהכיסא עם התיק וכל הים דברים שיש לי בידיים רק כדי לפתוח דלת ארורה. ויש ת'אנשים האלו ששואלים מתי יש אוטובוס. לפעמים אני אהיה זו שעונה להם. אם יהיה לי כוח לדבר. היום היה לי כוח. חחח "שיחות שלמות" ניהלתי היום בתחנה XD דיברתי הרבה יחסית לימים אחרים. קיצר הגעתי הביתה רק בארבע ומשו. וכל זה אחרי שסיימתי בשתיים ועשרים. קלטתם? יופי. באתי הביתה, אכלתי ביס של משו שהחלטתי שלא טעים, ואז נכנסתי לפאקינג פורום. עשיתי עבודה במולטי איזה כמה שעות... ואז אכלתי. ומאז לא עשיתי משהו מעניין או חשוב במיוחד חוץ מלדבר עם סנטי איזה שעה בטלפון. מה שגם לא קורה הרבה... מאז שיש לשתינו מסנג'ר ואייסיקיו ואנחנו מחוברות תמיד כמעט. אני תמיד, היא לא חח.. קיצר... אני מרגישה חסרת חיים. כל היום בבית. נמאס לי. באלי לעשות חיים! לצאת ולעשות משהו שונה! לשבור משהו! איזושהי שגרה מטופשת.. מי יודע אם אני אצא יום שישי. ומי יודע אם יש טעם בכלל. שלא נדבר על זה שיש לי מבחן מועד ב' בפסיכולוגיה יום שני... אבל אני כל כך רוצה לצאת! אם רק היה לי איך לחזור הביתה אחרי זה. ואם רק היה לי משהו טוב לעשות. כי כל כך לא באלי לצאת רגיל. וזה לא כיף כל כך לצאת עם זוג שמלצים כאלו... כמו כן, להרגיש מפריעה. וגם אפ'חד לא יכחיש את זה. כבר עדיף להישאר בבית ולהתאבל על חוסר חיים. ועכשיו, מי שקרא את כל השייט הזה שלי, שיגיד "אני". (בתגובות) לא שבאמת תעשו את זה.. אני יכולה למות כאן, ואפ'חד לא ישים לב. מת פה בזמן האחרון כמו לא'דעת מה. אפילו אנשים קבועים כבר הפסיקו לקרוא... כנראה אני הולכת ונעשית יותר ויותר פתטית ומשעממת. HELP ME

זו לא אני... זה החיים שלי. תאשימו אותם!

פאק זה ארוך XD

פתאום הכל נראה לי כ"כ רחוק.. אולי נפתחת תקופה חדשה :] טובה יותר...

האופטימיות חוזרת בגדול. והחלטתי לנסות ולשמור על מה שיש לי. בתכלס, יש לי הרבה. הרבה מאוד! כמעט כל מה שבנאדם יכול לרצות או לבקש. אז? החיים מושלמים?

לא. ואני לא צריכה מושלם. וזה בדיוק כל הקטע :) אני מאושרת עם מה שיש לי...בכל מקרה בכל מצב יהיה משהו שחסר... אז למה להיכנס לדיכי בגלל זה? אז להיות מדוכאת כל הזמן?! מה בדיוק יצא לי מזה? הא? עשיתי מועד ב' באנגלית. היה קל. הרבה יותר טוב מאשר הבגרות המזדיינת הקודמת. אפילו דודה שלי שהיא מורה לאנגלית ובודקת בגרויות וכאלו אמרה שבחיים היא לא ראתה בגרות כזו. היא באמת הייתה קשה. השבוע שלי היה דיי מוזר. יומשני [לא היום..] אחי הקטן הניח תפילין בבית כנסת וזה, נו לבר מצווה. הייתי צכה לקום בפאקינג 5 בבוקר. ויומשבת [יום שבת!!!] הייתי צריכה לקום בשש בבוקר כי הוא עלה לתורה. ואח"כ נשארנו אצל דודה שלי עם אוכל ודברים.. אני הלכתי לאיזה חדר ונרדמתי שם. (נו מה?! הייתי עייפה....) ואז התעוררתי אחרי שכולם הלכו XD כל האורחים והדודים וזה..והיינו צריכים ללכת לאבא שלי לקחת כמה דברים למסיבה ביום שני (כע היום בערב) אז הלכנו אליו והיה נחמד אז נשארנו עד איזה 6 חוח. קיצר כמעט כל היום לא הייתי בבית.. כי בערב אחרי טיול עם הכלבה יצאנו... והיה לא נחמד במיוחד. היה מצחיק מידיי פעם אבל הייתי דיי רעה P: כי לא ישנתי הרבה וכל זה... לא היו לי הרבה עצבים. למען האמת הוצאתי הרבה עצבים על אבא שלי כי התעצבנתי עליו. [חוח זה היה משפט דיי מטומטם.. אבל אין לי כוח לפרט P: ] ואמ.. לא'דעת. היום גם יום עמוס יחסית. בבוקר בגרות בערב מסיבה >< אבל זה מסיבה וזה דודים וזה משפחה. אני אוהבת את המשפחה שלי! בעיקר מצד אבא, תורכים חביבים כאלו. אני ממש אוהבת אותם. גם את המשפחה מצד אמא... וכמה שהם לא כ"כ רחוקים, והמשפחה של אבא יותר רחוקים אנחנו עדיין קרובים לשל אבא יותר. אבל מה אני מזבלת בשכל? חוח סתם הירהורים. אתמול לא הצלחתי להרדם =\ נראלי נרדמתי בסוף רק באיזה שלוש ארבע בבוקר... והלכתי לישון ב12!! כע אני יודעת. ילדע עם בעיות. אבל העיקר שאני בסדר עכשיו ויודעת שיהיה בסדר... הדברים לא מטרידים אותי במידה כזו שאני לא אהיה מסוגלת להתמודד איתם. כל מה שצריך כדי לעבור את זה, זה כוח, רצון, ואנשים שתומכים בי. ואת כל אלו יש לי. אז שאני אתלונן? (טוב אולי כע כי זה כיף לפעמים P: ) אז אני לא רואה שבב של פסימיות בפוסט הזה P: שום כלום.

חזרתי לאופטימות אבל אני מפחדת להכריז על זה...כל פעם שאני מכריזה קורה משהו שגורם להכל ליפול. אז ראו זאת כאנטי הכרזה P:

אוהבת אוהבת אוהבת אוהבת!! תודע לכל מי שכאן בשבילי! :))

עא כע, עוד שלושה ימים יומולדת לבלוג :] פתחתי אותו ב- 13.7.2005

כן..אני משערת אבל לא חשוב חח.

אתמול היה לי כ"כ כיף! הלכנו לסופרלנד כמה צב"חניקים.. והיה פשוט כיף! כשחזרתי הביתה הרגשתי לא טוב אבל זה לא הפריע לי במיוחד. יותר מאוחר הרגשתי ממש ממש לא טוב. כאב לי הראש בצורה מזעזעת והיו לי סחרחורות ובקושי הצלחתי לישון כי כל פעם שעצמתי את העיניים הרגשתי כאילו אני על הקומבה בסופרלנד. אבל חוץ מהכאב..זה לא הפריע לי. כל מה שחשבתי היה "יש משהו שיכול לעשות את היום הזה יותר מושלם ממה שהוא היה?" וברור לי שכן. אבל זה לא היה. עליתי בפעם הראשונה על רכבת הרים..וישר הלכתי על ההכי מפחידה...הקומבה. איך שהגענו לסופרלנד הלכנו לקונגו (האבובים) ואז ישר לקומבה (ייאאאבהההה) האמת שרק התרגשתי אבל לא פחדתי לפני...

רק כשכבר הייתי עליה היה ממש מפחיד, רציתי לעלות עלייה שוב אבל לא עשיתי את זה. פשוט צרחתייייייייי כמעט כל הדרך. לא חשבתי שאני אצרח אבל זה בא לי בטבעיות. עכשיו, היום סתם קמתי ב-12 ולא עשיתי כלום חוץ מלרבוץ מול המחשב. בעצם שטפתי גם כלים וכאלו אבל זה לא נחשב.

אתמול רוב היום לא חשבתי על כלמיני דברים שמטרידים אותי...לא עד המיניבוס בחזרה..אז כבר התחלתי לחשוב שוב. באיזשהו שלב היום הזה פשוט הפך ממושלם לרק כמעט מושלם. כי כשחשבתי, והתחיל לי כאב ראש איום..הסחרחורות והבחילה כבר היו אבל הן לא הפריעו לי עד שהתחלתי לחשוב.

מסקנה:

אני לא צריכה לחשוב כ"כ הרבה.

זה לא בריא לי.

צריך להפסיק לחשוב >.< 

"היום יום שישי, ה-ה-יוםם יוםם שישי! מחר שבת, מחר שבת , שבת מנוחההההה"

חה! עלק מנוחה. יום שבת לא מנוחה ולא שום כלום!

מחר זה הסלבסטר! מה עושים?..

אוף להפסיק לחשוב?...זה קשה מידיי.

Don't cry for pain \ Ana Johnsson

Hey man, here's my plan 
I'm gonna break it 
Hey you, don't be sad 
Here's your chance, so take it 
If you slap my face, if you don't call 
Honestly I don't care at all 

Maybe I'm a bit complicated, all I know is I don't cry for pain 
Don't cry from fear, you know that 
I don't cry in the rain, no not a tear, you know that 
Before you leave 
When you go 
I think you oughta know 
Don't cry for pain 
I only cry for love 

Hey now, dry them tears 
You know we'll never make it 
Cause you've caught my eye 
not my heart 
And play it safe, no I'm not that smart 

I've never meant to be this complicated, 
all I know is I don't cry for pain 
Don't cry from fear, you know that 
I don't cry in the rain, no not a tear, you know that 
Yeah, before you leave 
When you go 
I think you oughta know 
Don't cry for pain 
I only cry for love 

I need something making me defence us 
I don't want an other waste of time 
You can hurt me so I'm sure this can't be right 

I don't cry for pain 
Don't cry from fear, you know that 
I don't cry in the rain, no not a tear, you know that 
Yeah, before you leave 
When you go 
I think you oughta know 
Don't cry for pain 
Don't cry from fear, you know that 
I don't cry in the rain, no not a tear, you know that 
Before you leave 
When you go 
I think you oughta know 
Don't cry for pain 
I only cry for love

כששיר תקוע בראש צריך להוציא אותו איפשהו לא?..

חח