אינטרנט שמתנתק כל שניה וחצי. מה יהיה? אעאעאע. אני מבינה שאני לא ממש מעניינת אף אחד בזמן האחרון. אני מרגישה קצת נטושה. וכמו שכבר שמתם לב יש לי חרדת נטישה... זה שילוב רע..

ווואו, זה כואב כשאף אחד לא מתעניין. לא יודעת. משו מציק לי. לא רע לי. הרי רק אתמול אמרתי שטוב לי. פשוט אוף לא יודעת להסביר. זה סתם מרגיש קצת כאילו לאנשים שחשובים לי אני לא חשובה מספיק כמו שהם חשובים לי. אולי פשוט יותר מידיי אכפת לי. אני מרגישה בלתי מוערכת! שמזלזלים בי. איזו חוצפה. הכי מצחיק זה, שאם תשימו לב, ותחשבו על זה טוב.. אף אחד לא באמת מכיר אתכם. כל בנאדם הוא מכיר את עצמו. לא משנה כמה טוב אנשים מכירים אתכם, תמיד יהיה מה שהם לא יודעים. זה מטומטם שאני אומרת את זה, כי כשאני כותבת את זה, זה נשמע לי כל כך ברור מאליו. שכחו מזה. נעבור למשהו שלא קשור לאף אחד.

אוף. לא באלי לכתוב. מצד אחד כל כך בא לי, מצד שני... לא מצליחה. זה מעצבן אותי. פשוט גררר... דאמט. הכל נראה לי פשוט... פשוט מידיי. משהו לא מסתדר לי. לא יודעת. שכחו מזה. לא יודעת למה החלטתי פתאום להיות מוטרדת. זה תמיד קורה אחרי שאני מגיעה למסקנה שטוב לי. איזו פסיכולוגיה בשקל.

אה, רק עכשיו נזכרתי לבדוק ציונים. שכחתי מזה בכלל. אבל לא מעניין במיוחד.

 אני יודעת. אני גרועה. איך אפשר לקבל ציונים כאלו ב-3 יחידות? אני יודעת שיכולתי הרבה יותר.. פשוט ממש לא היה לי הראש להשקיע. הייתי אומרת שאני מהאנשים היותר דכאוניים שיצא לכם להכיר.. אבל בדוגרי... אני מדברת שטויות. כי כל הניסיונות להבין כל מיני דברים סתם מסבכים ומבלבלים. כשבעצם הדבר שמטריד הוא פשוט מאוד-

לפעמים אני לא יודעת איך לגשת לדברים, אז אני פשוט מתעלמת מהם ומקווה שהם יעלמו. או בורחת מהם ומקווה שהם יפסיקו לרדוף אותי.

או פשוט מחכה.. ולמה? אין לי מושג. באמת שלא.

אני חושבת, שהטעות הכי גדולה של בנאדם היא להחליט לא להחליט. ובכל זאת.. אני עושה את זה פעם אחרי פעם. וזה לא שאני לא לומדת מטעויות... אני פשוט באמת לא יודעת מה לעשות, ואני שונאת לעשות החלטות פזיזות. אולי הגיע הזמן שאני אעשה כמה.. נמאס לי מהזהירות יתר המטומטמת הזו. אפשר לחשוב כבר מה כל כך יש לי להפסיד..  יש לי הרבה, אני לא אומרת שלא... אני פשוט לא חושבת שאם אני אעשה טעות קטנטנה הכל ילך לעזאזל. פאק, לא כל דבר צריך להיות סוף העולם. לא יודעת, לפעמים אני פשוט מרגישה כבדה מידיי. ואני יודעת שהמון אנשים יקפצו ויגידו שזה נכון.. אבל לא בכל דבר אני כבדה. רק בדברים שאני מפחדת מהם. רק בדברים שפוגעים בי, או גורמים לי לפגוע באחרים. וגם פה. דאמט. איזה פוסט חופר ומציק. אל תקראו אותו!

נתחיל מחדש:

הממ.. טוב, היום הייתי עם דקל בת"א. כע שוב ^^ היה נחמד :] תתחדשי על הקעקוע פוצע :]

היא התקעקעה ואני צפיתי וצילמתי מידיי פעם. O_ס לא יודעת. רציתי גם קעקוע.. משו יפה ועדין.. פיה או משו.. אבל אני חושבת שאם אני אשכרה אעשה קעקוע באיזשהו שלב בחיים.. זה לא יהיה בזמן הקרוב. אני חוסכת לרישיון. ויש דברים יותר חשובים מקעקוע כרגע. חוץ מזה, קניתי לי 5 חולצות חמודות ופשוטות. החלטתי שפעם הבאה שאני אסע אני אקנה לי עוד כמה. ממש אהבתי. אע! חח גם 6 תחתונים. יש לי בעיה עם תחתונים.. לא משנה כמה תחתונים יש לי, אני תמיד אחליט שאני צריכה עוד. המגירה שלי לא עומדת בזה. XD

אמא שלי מסתלבטת עליי קשות בגלל זה. ובדוגרי זה כל מה שעשינו. חוץ מלאכול לשתות ולנסוע לא עשינו הרבה. התכנון היה ללכת קצת לים אבל לא הספקנו. ודקלה הייתה צריכה לחזור ולטפל בקעקוע. אבל היה ממש נחמד וכיף. רציתי ללכת גם לטרזינה היום בערב.. אבל לא ממש היה לי איך להגיע. רציתי ממש ללכת.. אבל משום מה, לא היה לי כל כך קשה לוותר על זה. אני לא יודעת מה אני עושה פה.. אני מתה לישון. פשוט לא מצליחה להרדם. אוף. הפוסט הזה מדכא אותי. באמא שלי. ואני בטוחה שגם אתכם כי הוא פשוט לא נגמר. אני פשוט רוצה לכתוב. לכתוב כמו שאני באמת מסוגלת.. אבל לא מצליח לי.

אתם חושבים שאיבדתי את זה? :'(

בעצם.. זה לא תמיד דבר רע, כי בד"כ כשאדם כותב זה כי רע לו, או שהוא מאוהב. וכרגע, אף אחד מהם לא נכון לגביי.

"who knows what could happen? do what you do just keep on laughing"

גדולה... פשוט גדולה האבריל הזו P: מזמן לא שמעתי אבריל. אבל אני עדיין מוצאת את עצמי מתחברת לאותם שירים ישנים. העיקר שיהיה בסדר. והינה פורסם לו עוד פוסט חסר פואנטה. אוף :( הרבה אנשים עומדים על "אולי" וזה ממש לא כיף לי. אבל דיי. זה לא צריך להדאיג אותי! העיקר שיהיו איתי אנשים שאני אוהבת, העיקר שהחברות הכי טובות שלי יגיעו על בטוח! ומי שחשוב לי יהיה פה :] וכיף יהיה בכל מקרה. חהחהחה! איזה כיף! מתנוות! חיחיחי

אעאעעעא. אוף. אומנות זה משבית שמחה. חייב להיות מחר מבחן? וחייבים לעשות מבחן בית? לא'צה. לא כיף.

פאק נראלי אני מתחילה להיות קצת חולה =\ שיעולים וזה. איכ. אבל לא נורא. מממ... מישהו יודע אם יש אפשרות לחבר את הDVD למחשב? כי הדיוידי שלי קצת דפוק בקריאת דיסקים... וצריך שאשכרה ישמעו את המוזיקה... הממ. טוב נראה כבר. ממ.. קצת מציק שיותר אין דבר כזה בצפר... שנה הבאה.. מה אז? חח אני אעשה מסיבה וחצי מהאנשים בכלל כבר יהיו בצבא?! וחלק בכלל לא יהיו איתי בקשר. נו, זה טבעי. ניתוק קשרים אחרי תיכון.. זה קצת מתסכל. זה כזה "אם לא עכשיו... אז אף פעם" לגבי הרבה דברים. דברים הכי קטנים בעולם, אבל עדיין.

יהיה טוב. באלי גיטרה. אבל אבל. צריך ללמוד :(

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח קבלו תמונה קורעת מהטיול השנתי XDDDD

 *צונזר*

חחחח אני נראית מטומטמת XD (רק נראית?... XD)

היא לעצמה שוב חוזרת ואומרת:

"לא, לא, אל תבכי.

זה לא שווה.

שומדבר לא שווה את זה.

לא, לא,

אל תבכי...

כולם אולי איכזבו,

רובם אולי פגעו,

אבל אל תתייאשי.

יש הרבה סיבות לחיות.

אולי קשה עכשיו.

אולי ממש ממש לא קל.

זה יגמר...

ואז יהיה לך מה לספר.

איך זה לכאוב,

אבל להתגבר.

יהיה לך שוב במה להתפאר.

את חזקה..

יהיה בסדר.

רק תאמיני.

תאמיני בזה,

תאמיני בעצמך.

באנשים את לא חייבת.

הם איכזבו מספיק.

לפחות שיהיה לך במי לבטוח.

תבטחי בעצמך.

אל תתני למכשולים לשבור אותך.

יהיה בסדר. באמת באמת יהיה.

רק תאמיני....

תאמיני בעצמך..."

אומרת, וחושבת:

"אבל זה כ"כ קשה..."

כמובן הלכתי לי אתמול לצו ראשון, וזה היה יום מתיש. והלכתי לבד. היו איתי מלא פאקצות מזה פוסטמות שחבל על הזמן. גם פרות כאלו. ריחמתי על הרופא שהיה צריך לראות אותן בחזיה ותחתונים... באמת באמת שריחמתי. לא כולן היו שמנות אבל הייתה אחת...יואו שאלוהים יעזור לה. ואתם יודעים איך פאקצות מתלבשות. אוי ויי. קיצר ישלי גיטרה, וזה כואב. כי היא אקוסטית וכי אני עוד לא רגילה. אבל הוצאתי טאבים של HEAVEN'S A LIE והתחלתי לנסות לנגן. אני לפחות יודעת את ההתחלה P: ואישתי צריכה ללמד אותי את הבסיס. טחח מי יודע באיזו עילגות אני מנסה לנגן. בטח יש צורה מסויימת שבה מנגנים עם האצבעות, נו שיטה כזו. מה אני מבינה... אני רק יודעת שחפרתי לאמא בשכל :) איזה כיף. חע, היום לא הלכתי לבצפר. ואני בבית לגמרי לבד! כי אמא ודודה שלי עובדות היום. זה יומשישי, עם הפרחים והפירות הדר. ות'אמת, זו הפעם הראשונה שאני לבד בבית מאז שעברנו. ות'אמת, נורא נורא משעמם לי. כי גם אין עם מי לדבר בשעה כזו. כולם בבצפר. בלעע... אמא קנתה לי חולצה חביבה כזו, נראלי אני אלבש אותה היום בערב. סריג כזה עם רוכסן. אבל לא כמו אלו שקניתי, כי אותם לובשים עם משו מתחת, יעני סווטשרט כזה, אז זה לא. והיא שחורה! אני אוהבת בגדים שחורים. לא כי אני פריקית כי אני לא. סתם כי שחור זה יפה ואני אוהבת את זה :] (תלוי במה...בבגדים התכוונתי.)

ונורא משעמם לי אז אני מזיינת ת'שכל על דברים שלא ממש מעניינים. ואולי זה כי קצת הבטחתי לעצמי שאני לא אדבר יותר מידיי על דברים עמוקים וחשובים, ולא אתן יותר מידיי אינפורמציה לגבי כל מיני דברים שעוברים לי בראש. כי אני מנסה לעבור לשלב אחר. לתקופה חדשה...יותר טובה. זה קשה לי קצת.. אבל עם קצת מאמץ אני אצליח. אולי איפשהו בפנים, אני לא רוצה לעזוב... אבל אני צריכה. כי אין לזה פואנטה לכל העניין. זה נמשך כבר יותר מידיי זמן. ושום דבר לא משנה. שום דבר לא קורה. אני לא אשב ואחכה. (ועשיתי את זה שוב, למרות שאמרתי =\ מה יהיה?)

חע, ראיתי כמה אנשים ממש יפים בצו ראשון. והיו גם ממש מכוערים, וממש מוזרים. כמו החייל הזה, עם הקול של הנקבה... כל כך מווווווזר ומצחיק XD והיה שם איזה אחד בן 19 שבא לצו ראשון XD והוא היה מאוד מכוער! ומוזר... 19?!? באיזה גיל הוא יצא משם?!

חחח והייתה הרופאה הרוסייה עם המדים. היא הייתה מזה לא נחמדה! רשעית כזו. עניתי לה על משו "לא יודעת" אז היא התחילה להתעצבן עליי ולצעוק, "אם את לא יודעת אז מאיפה אני אמורה לדעת?!!?!?!" מטומטמת... כנראה שאת לא אמורה לדעת! מה יש לי רשימה של מתי יש לי כאבי ראש וכל כמה זמן? או של כמה זמן הם נמשכים? וכל מיני שטויות כאלו?? מה אני עומדת עם סטופר?! "אויי רגע! מתחיל לי כאב ראש... חכי שניה אני אביא את הסטופר!" טימטום. וכל ההרגשה היא דיי מגעילה. אנשים זרים בודקים אותך כמו מין מכונה. כאילו שאתה איזה מין חפץ מסחרי ולא בנאדם. זה קצת מגעיל. הרופא דווקא היה בסדר, הוא אפילו אמר לי ללחוץ על הדבר הזה ששכחתי את שמו ששומעים את הדופק כדי לא למעוך לי את הציצי XD אבל הרופאה הייתה סתם קשוחה ומגעילה כזו. כמו מכונה מתוכנתת היטב, שנועדה לגרום לאנשים להרגיש מפגרים, חסרת לב כזו. שאין בה אנושיות. טוב. מספיק דיברנו על רופאים. מה גם, שבסוף כשסיימתי היה נורא מאוחר ואפ'חד לא עמד בעמדה הזו איפה שנותנים החזרים ואישורים לבצפר. ככה שלא קיבלתי את הכסף שלי, ואין לי אישור לבצפר. יופי....... נקווה שירון הגמל לא יעשה בעיות...

אני מקווה שהיום בערב יהיה חביב ואפילו כיף, אין לי מצברוח לעוד שישי מאכזב... עכשיו ישלי מצברוח טוב יחסית, ואני רוצה שהוא ישאר כזה..

 חה.... זו אני. לאמא שלי יש קטע עם עגבניות בזמן האחרון... בגלל שהן יקרות. חח ולילה אחד הייתי רעבה והשתמשתי לסנדוויץ' רק בחצי עגבניה. את החצי השני הכנסתי למקרר בצלחת וכתבתי פתק כזה XD חע "אני חצי עגבנייה קדושה!" אמא שלי פתחה את המקרר בבוקר והתחילה לצחוק. חע אנחנו כל הזמן צוחקים איתה על זה. וקצת עליה. חיחי אפילו בברכת יומולדת כתבתי לה, "שתהיה לך שנה נפלאה ומלאת עגבניות XD"

ועכשיו.. אני אלך. להתכסות במשו כי קר לי נוראא. ואולי גם לכתוב משו קטן. כי יש לי חשק.. והבית ריק. אולי זה הזמן...

אז...

שתהיה לכולם שנה מלאת עגבניות אדומות וטעימות! (תאכלו עם מלח... זה הכי טעים.)