לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה



Avatarכינוי: 

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2015    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .


Don't cry to me.
If you loved me,
You would be here with me.

You want me,
Come find me.
Make up your mind.

Should I let you fall?
Lose it all?
So maybe you can remember yourself.
Can't keep believing,
We're only deceiving ourselves .
And I'm sick of the lie,
And you're too late.

Don't cry to me.
If you loved me,

You would be here with me.
You want me,
Come find me.

Make up your mind.

Couldn't take the blame.
Sick with shame.
Must be exhausting to lose your own game.
Selfishly hated,
No wonder you're jaded.
You can't play the victim this time,
And you're too late.

Don't cry to me.
If you loved me,
You would be here with me.

You want me,
Come find me.
Make up your mind.

You never call me when you're sober.
You only want it cause it's over,
It's over.

How could I have burned paradise?
How could I - you were never mine.

So don't cry to me.
If you loved me,
You would be here with me.
Don't lie to me,
Just get your things.
I've made up your mind.

 

אני לא חוזרת לשם. אני לא הולכת יותר לבית הזה בחיים שלי.

אני לא מאמינה שהאמנתי שיהיה שונה...

במסיבה היה מממש כייף

כשהגענו לבית שלה אח"כ

רק רציתי הביתה.

בסוף באיזשהו שלב, פשוט לקחתי את דקלה,

ואת הדברים שלי

והלכנו אליה.

 

את אולי אמרת את זה בצחוק,

אבל ממש הצלחת לעצבן אותי.

אם את לא רוצה שיהיו אצלך אנשים, אז אל תזמיני אותם.

ואם כבר הזמנת, אז לפחות תשתדלי שלא לגרום להם להרגיש חרא.

תודה רבה לך.

 

וגם את אכזבת אותי, אמרת שאני החברה הכי טובה שלך,

אבל כשגיליתן שאני ודקלה לא שם

אפילו לא טרחתן להתקשר.

וממך אני כן ציפיתי שתתקשרי.

פגעת בי.

ואח"כ...

את תגידי שאכפת לך,

ותתחילי לתרץ.

בסדר...

פעם הבאה אני אדע לא לצפות מהאנשים שאני הכי אוהבת דברים הגיוניים.

כי אח"כ אני מתאכזבת ונפגעת.

 

אני לא עושה סרט.

גם אתן הייתן נפגעות.

אבל זדיינו

חשבתי שאתן חברות שאכפת להן.

אבל אם היה אכפת לכן במיד כזו כמו שאתן אומרות,

לא הייתן גורמת לי להרגיש כ"כ חרא.

 



DON'T CRY TO ME

IF YOU LOVED ME

YOU WOULD BE HERE WITH ME!!!!

נכתב על ידי , 18/11/2006 13:24   בקטגוריות אכזבות..., כשכבר לא יודעים מה לחשוב..., מרגישה מטומטמת...  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ~משועממת~ ב-19/11/2006 14:43
 



מוזאון, אומנות, חיים... ומה שבינהם.


המוזאון גרם לי להזכר מה אני אוהבת באומנות... היא כ"כ חופשית! אפשר לעשות מה שבא. אפשר לתקוע בה כמה רמזים שרוצים... ומי שלא מבין באומנות, ולא ינסה לנתח אותה, בעצם לא יבין כלום. היינו במוזיאון כמו שכבר בטח הבנתם! וממש היה לי נחמד. הייתה אחלע תערוכה. הפעם היחידה שלא אהבתי להיות במוזאון הייתה בסיור הראשון... אבל מאז כבר הספקתי לפתח מין חוש אומנותי XD עכשיו אני פשוט אוהבת את זה! וזה כ"כ כיף. זה כזה אחלע. מה גם שבמגמה יש אנשים ממש סבבה. אנשים שלא הכי שופטים אותי, שלא גורמים לי להרגיש ממש מטופשת. לא כמו הערסים שמגעילים אותי, ולא כמו הרוסים שמעצבנים אותי. פשוט אנשים. בני אדם. שאפשר מידיי פעם לומר להם מילה או שתיים בנחמדות. והם לא יחזירו בעקיצה. =\ נו מילא...

מה גם, שאחרי המוזאון אני וסנטיטוש ירדנו בבילו והסתובבנו קצת לפני שהיא הלכה לעבודה (גם בבילו) ומדדנו בגדים ודיברנו והיה ממש כיף! ובמוזיאון אפילו היה מצחיק! וגם באוטובוס! והיה מלא על מה לדבר. פשוט נהנתי. והיה חדר כזה, סגור, מלא בעשן תצוגות... לבן כזה. כזה שלא רואים בו כמעט כלום ממטר. רק מי שהיה קרוב יכולתי לראות אותו. ואהבתי את החדר הזה. הרגשה של מין שקט כזה... של כמו מין חלום. לא יודעת להסביר את זה. אבל כשהייתי שם, פשוט הרגשתי שכל הבעיות נעלמו. חחח והיה פסל כזה, שהוא הסמל של המוזיאון. יש מין ציור כזה על הכרטיס מנוי...כמו הפסל, שתבינו על מה דיברתי. אני תכף אסרוק את זה...

חח סבבה הינה זה:


עכשיו, אני מסתכלת על הפסל, תוהה מעט, ואז אומרת לשרית: "את יודעת למה בבן הזה יש חור?" שרית: "לא. למה?.." אני "כי בנים הם חלולים" XD *נקרעות* ואז היא אמרה שאת הפסל הזה בטח פיסלה אישה.. חע.

קיצר היו צחוקים. והיה כיף. מזמן לא נהנתי ככה! עכשיו לנושא היותר מדכא של הפוסט.

 

לא ישנתי אתמול בלילה. לא הצלחתי. גם האף היה סתום, וגם מחשבות מתרוצצות. הרבה דברים מציקים לי. ועד שהצלחתי להרדם חלמתי חלום נורא מציק. חלמתי שאני עם החברות שלי, ואני רוצה לספר להן משהו, ואחת אחת הן מפנות לי את הגב... ולא מקשיבות לי. אחת אחת, הן הפנו לי את הגב.. ואז הגיע הזמן להתעורר. השעון צלצל (הפלא) ואז יצא לי לחשוב על זה. אחת אחת הן מאכזבות אותי. אני מרגישה כמעט לבד. ואני יכולה להסביר... לא בא לי, אבל אני אגיד את זה בכל זאת... אני מרגישה דפוקה. כאילו אני צריכה להתחנן שמישהי תבוא אליי. למה אני צריכה? סבבה. שלא יבואו.. שלא יבואו. שיגידו לא היום, לא עכשיו, או בפעם אחרת... אבל אני הייתי צריכה אותכן עכשיו. וכשתצטרכו אותי?... אם אני הייתי אומרת פעם אחרת, או אין לי כוח... הייתי שונאת את עצמי. אבל היי, זו רק אני. ואין פלא שאני שותקת. אז אין פלא שיש לי חלומות על חברות שמפנות לי את הגב אחת אחת ולא מוכנות להקשיב...

כי אני מדברת עם אחת, היא אומרת לי לא. מתקשרת לשניה, היא אומרת אין לי כוח.. וגם לי אין. אני לא מתכוונת להתחנן ל"חברות" שלי, שיהיו כאן בשבילי ושיסכימו להקשיב לי. אני לא צריכה את זה. רק שלא תבואו בטענות, או תתפלאו למה התרחקתי כ"כ מכ"כ הרבה אנשים.... הרבה אפילו הפסיקו לקרוא פה. אם אני אגיד שלא אכפת לי זה יהיה שקר. כי זה כואב, וזה פוגע. סבבה, אני גרה רחוק... אבל באותה מידה שאני נוסעת לרחובות כל הזמן וכל שישי וכל פעם מחדש בשביל להיות עם אנשים שלא מוכנים לנסוע או להשקיע אנרגיה בשביל להיות איתי, מה אני עושה כאן בעצם?! גאד דאמט. אני מרגישה כ"כ מטומטמת. כ"כ כ"כ מטומטמת. פראיירית. פשוט סתומה. תמימה. יותר מידיי. לא משנה. תבינו מה שתבינו. פשוט... זה כואב, וזה פוגע. אם לא העניין שיש שישי הזה... לא הייתי טורחת להגיע. זה פשוט יותר מידיי... כאילו אני מתאמצת לחינם. זה הכל... זה פשוט מטופש. לא בא לי לדבר על זה. לא בא לי.

נכתב על ידי , 16/11/2006 17:34   בקטגוריות כשכבר לא יודעים מה לחשוב..., מרגישה מטומטמת...  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ~משועממת~ ב-16/11/2006 23:54
 



14,536
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל~מכשפופה שמערט~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ~מכשפופה שמערט~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)